לא לפחד: גוף חבול; רוח חופשית

גוף חבול, רוח חופשית

השוטרים אולי לא באים להרוג בנו בכוונה תחילה, אולם הם חפצים להנחיל בנו תרבות של פחד * אין ביכולתנו למנוע את הסבל, הכאב וההרג הבא, אבל בכוחנו לסרב לפחד * כל עוד נסרב לפחד, נשאר בני חורין בארצינו. 

עולה שאלה מהותית בקשר להתנהגותה האלימה של המשטרה כלפי ישראלים יוצאי אתיופיה: מדוע השוטרים הורגים בנו, מזדנבים בנו? כדי לענות על השאלה הזו, עלינו לשלול את האפשרות, כי השוטרים באים בכוונה תחילה לרצוח או להרוג אותנו. הנחה זו סבירה מאוד כי אין לשוטרים שום עילה לרצוח בבנו. אולם הם נוטים לפרש התנהגות מחשידה ולו הקלה ביותר של ישראלים יוצאי אתיופיה, כסכנה מידית וממשית. 

     אם כן השוטרים, אפילו הגזענים ביניהם, אינם באים לשכונות של קהילת בית ישראל לרצוח צעירים. אבל הם באים עם כוננה לזרוע פחד, להנחיל תרבות של פחד בקרב ישראלים יוצאי אתיופיה. הנחלת פחד אפשרית בפגיעה פיזית, בהתעללות נפשית ואף בהריגה בלתי-מוצדקת.

    כאן אנחנו מגיעים לשאלת השאלות: מדוע עלה צורך להנחיל תרבות של פחד בקרב ישראלים יוצאי אתיופיה? התשובה היא פשוטה, בתפיסת  האדם המערבי, תפיסה שאפילו השיוך שלנו לעם היהודי כושל לנקותה, קיימת הנחה כי אדם השחור הוא פרא אדם, בא ישר מהג'ונגל, זר לחוק וסדר, ואינו מסוגל לרסן את דחפיו הפרימטיביים או לשלוט בהם. לכן הוא עלול להזיק לאדם המערבי המתורבת, המרוסן והמחונך, ולהפר את החוק והסדר הציבורי. הדרך הטובה לשלוט בו, היא לא על ידי חינוך והסברה, כי אם על ידי  אילופו, הכנעתו ושלילת חירותו. ההכנעה תתאפשר אך ורק בכוח הזרועה, ואף בהרג בלי יותר מדי הקפדה על אותם כללי פתיחה באש המקובלים.

     הואיל ואלה פני הדברים בית ישראל אריה יהודה צריכים, מוכרחים וחייבים לדחות את משטר הפחדה. אף שאנחנו בני האדם, נושאים בשר, גוף המסב לנו כאב וסבל, איש לא יכול לפגוע בנפש, ברוח שלנו. כן, הגוף הוא שלנו, אבל חשוף לזממו של זולתנו, מבקש רעתנו, אבל הנפש, הרוח שלנו היא הממלכה הנשלטת על-ידינו בלבד, אם נרצה בכך איש לא יכול לחדור לתוכה ולזרוע בה פחד. השוטר היהודי, בן עמנו, עלול לשפוך את דם אחינו, הוא הוכיח זאת כבר יותר מעשרה מקרים, אבל  הוא לעולם לא יוכלו לפגוע ברוח שלנו.

המלכה היהודית בחרה בהמתה עצמית  משיעבוד רוחה

בית ישראלי ובית ישראלית לא צריכים להיות נזיר נוצרי או בודהיסט, המתכחשים מעינוי הגוף כדי לשמור על חירותה של הנפש מפחד, הם רק צריכים לחקור את השורשים ולשאוב רוח חזקה, גבורה, אומץ לב מאבותיהם ואימהותיהם היהודים. אבותינו ואימהותנו בשהותם ארוכת שנים בגלות אתיופיה, נרדפו פעמים רבות על ידי מיסיונרים אירופים, פולשים איטלקים ופיאודלים אתיופים. אויביהם מרים אלה הזדנבו בהם, בזזו את רכושם,  הרגו בהם, ניסו לזרוע בהם פחד, אבל מעולם לא חלחל בלב אבותינו ואימהותנו שביב של פחד. אדרבה, הם נלחמו בחירוף נפש, הכניעו את אויביהם, גם כשהפסידו במאבקם, ונכפתה על חלק מהם דת זרה, רוחם נותרה חופשית, נטולה מכל פחד.  

   בית ישראלי אריה יהודה הצעיר שנולדת והתחנכת כאן בארץ, לא צריך להרחיק לכת אחר עקבות אבותיך להציל את רוחך לבל תחלחל בה פחד, הביט באבא ואימא שלך הגיבורים, שחצו ברגליהם את מדבריות סודן.  במסעם הרואי נתקלו בשודדים, אנסים, ורוצחים, אויביהם בזזו את רכושם, הוללו את גופם, אבל איש לא הצליח לשבור את רוחם. הם המשיכו במסעם, והגשימו את חזון הנביאים: ושבו הבנים אל גבולם – בנות אל נחתן.

במסע גיבורים אבותינו ידעו סבל גוף, אך רוחם לא נפלה

   אנחנו בית ישראל אסור לנו לפחד משום אדם, בכלל זה משוטר המכוון אלינו נשק טעון. אפילו אם הפרטים בנו נהרגים, אסור לנו בתכלית האיסור לפחד או לפתח תרבות של פחד הקוקטיבי. כי הכדור הורג את הפרטים, הפרטים המתים, מתים בני חורין. אבל אם אנחנו נפחד, אז באמת נמות, לא מתים פיזית, אבל הרוח שלנו תמות. אם הרוח שלנו מתה, אנחנו נהלך בארצנו בראש רכון, ונהפוך לעבדים. וזו היא  תכונה שזרה לנו הן מתוקף היותנו שייכים לעם האתיופי הקנאי לחירותו והן מתוקף היותנו יהודים מסרבים לשאת עול עבדות, אם כבר מישהו הצליח להניח על צווארנו, נלחמו בחירוף נפש להסירו, ולזכות מחדש בחירותנו.

    השוטרים יכולים להרוג בנו, להסב סבל וכאב בגופנו, אבל מעולם לא יכולים להנחיל פחד ברוח שלנו. בית ישראלי ובית ישראלית, מקטן ועד גדול נקראים לסרב להיכנע למשטר ההפחדה של המשטרה, ולהישאר גאים ובני חורין בארץ אבותיהם, חרף הזדנבותה של המשטרה אחריהם.