יום רביעי, 11 ביוני 2014

נשיא לכל ישראלים, שומה עליו לגמול השפה העברית מאיבתה ומעיונותה כלפי הגוון והאדם השחור


 אם הנשיא הנבחר ראובן ריבלין, מתכוון באמת ובתמים לכך שהוא הולך להיות נשיא לכל הישראלים, שומה עליו להורות לאנשי משרדו לבל ישתמשו  בשפה משוחדת, מעליבה חלק מהציבור הישראלי ואף מתבקש לפעול לכך שהשפה העברית תיגמל מאיבתה לגוון השחור ולאדם השחור


הבחירות לנשיא המדינה מאחורינו, בדרך נשרו  כעלי שלכת אלו  שדבק בהם רבב באמת או הודבק בהם בזדון, ואחד צלח את המשוכה והתעטף בעצמו בהילת הכבוד הראויה לנשיאי המדינה, ורבים ביקשו כבר עתה את קרבתו, והוא עצמו, הנשיא הנכבד, ראובן ריבלין, הכריז כי בכוונתו להיות  נשיא כל הישראלים כולם.

בשבע השנים האחרונות היה לנו נשיא בעל מעוף דמיון וחזון, שצפה מעבר לים ודיבר אל מנהיגי העולם ויצג את ישראל בכבוד גדול, אך החיבוק הגדול שלו, שעטף את העולם כולו, כמעט לא הורגש בישראל גופה.

עתה מסתמן כי הנשיא הנבחר ידבר יותר אל לב הישראלים, הוא ישמח בשמחתם ויכאב בצערם, יחוש את הלך הרוח הלאומי ויבטא אותו. אנחנו הישראלים המורכבים מכל כך הרבה תרבויות, ומנסים לכונן חברה אחת, צריכים נשיא מדינה, שיש לו אזן קשבת, לב רחב וראש פתוח, נשיא שאינו שבוי לאידאולוגיה המערבית השלטת בישראל, ששואפת להעלים ולאלים ולהלאים אורחות חיים מגוונות ורחבות של אזרחים ישראלים רבים, הן יהודים והן הלא יהודים.

אין זה מספיק לראות נשיא מדינה בלבוש מהודר מופיע בטקסים לאומים ובינלאומיים. אין זה מספיק שנשיא המדינה ילגום כוס יין משובח וישהה במשכן פאר, במקדש האלים באולימפוס, וישמש נחמה מכך שהבריות האומללות יחשבו כי בן דמותם, הגיע לשיא הגשמות השאיפות והחלומות האנושיים.  


הנשיא הנבחר ראובן ריבלין, התמונה נדלה מוויקיפדיה
אין גם זה מספיק שנשיא המדינה ינחם את הלבבות השבורים ויגעיש את תחושת הפטריוטיות והלאומיות בחברה על-ידי נאומים חוצבי להבות. לאמיתו של דבר אנחנו פחות נזקקים לנשיא המדינה שימרוח במשכה משככת עוולות חברתיות שורשיות ועמוקות. בעצם, אנחנו פחות נזקקים למנהיגים המציעים אנטיביוטיקה למחלות חברתיות מושרשות, שמכרסמות את אושיות קיומה של החברה הישראלית.

אנחנו נזקקים לאותו נשיא מדינה, אזרח המופת, הראשון בין השווים, לפתח שפה בלתי-משוחדת. בחברה ישראלית, הדיכוי המכריע מקודד לא רק בעודפות המשאבים והעושר שקיים בחלקים השולטים של האזרחים, אלא הוא מבוטא באמצעות תוצרים תרבותיים ושפתיים.

אם נשיא המדינה הנבחר, כבוד ראובן ריבלין, באמת ובתמים מתכוון לדבריו, כי הוא רוצה להיות נשיא של כל הישראלים, עליו לזנוח להשתמש בביטויים מרעילים ושוחדים הרווחים בשפה העברית.  אם הנשיא חושב אותי ואת הדומים לי, חלק  מהציבור ישראלי, אותו הוא מבקש לייצג, אני מצפה ממנו להנהיג שפה בלתי-משוחדת במשרדו, יורה נא הנשיא הנכבד כי במשרדו לא יאמרו או יכתבו עוד ביטויים המציגים את גוון השחור בצורה שלילית, ואף יפעל נא הנשיא לכך שהשפה העברית תיגמל בכלל מעוינותה כלפי השחור ואדם השחור.

אם יפעל הנשיא לכך שהשפה העברית תהפוך לשפה לא רק כל בני האומה והמיעוטים משתמשים בה, אלא לשפה שכל חלקי האומה או האחרים, חשים בה בנוח. אזי באמת נגיד כי הנשיא הוא נשיא כל הישראלים.



יום ראשון, 1 ביוני 2014

בשם האב



מנהיגי הקהילה בעבר, בהווה ובעתיד

הוא  נדד ברגליו מכפר לכפר וסירב אפילו לרכוב על סוס. גם הכסף, שרבים מתפתים בו, לא הכשיל את ליבו 
 
"אבי קרא ליהודים המומרים: נבואות הנביאים מתגשמות, היהודים חוזרים לירושלים, חזרו מהר ליהדות"

קס מהרט סהלו למד מהנזירים היהודים באתיופיה לא רק הלכות דת, אלא גם צניעות וענווה * היום בישראל בתו גנט חוששת שמא תישכח מורשתו של אבי 

גנט מהרט שמה, והיא אחת מעשר הבנות ושני הבנים, שנולדו לאביה קס מהרט סהלו משתי נשותיו (הוא התחתן בשנית בעקבות פטירתה של אשתו הראשונה). אביה היה מנהיג רוחני גדול באזורים כמו אטייה, דנביה, אלפה וטקוסה, שהנהיג את קהילתו בצניעות ועבד את אלוהיו חרד וירא.

פעם ראתה גנט את אביה ממרר בבכי תמרורים ושאלה לפשר עצבותו: "מדוע אתה בוכה, אבי?", שאלה. האב השיב: "התברכתי בבנות, אך בנים בוגרים ממשיכי דרכי - אין לי".
חצי שנה לאחר שהגיע לארץ, במלאות לו 80 שנה, נאסף אל אבותיו ב-1991. הצער של אביה על כך שאין מי שימשיך את דרכו היה לשווא, הנה הבת מספרת את קורות אביה ואף קוראת לקהילה לשמר את פועלו וזכרו.

כבר בגיל צעיר מאוד אביו של מהרט סהלו חשף אותו לנעימותיה ונתיבותיה של האורית. עד מהרה מצא את עצמו מתאבק בעפר רגליהם ושואב חכמתם של הנזירים היהודים, הסמכויות הרוחניות הגבוהות והמקובלות ביותר להכשרת מנהיגים רוחניים בקרב הקהילה.

האב מהרט סהלו: השיב בתשובה מתנצרים
אצל הנזירים סהלו לא רק רכש ידע רחב שמאפשר לו לתת את כל שירותי הדת לקהילתו ולעבוד את אלוהיו, אלא הוא אימץ לו תכונות ייחודיות שלמד ממוריו המחנכים – צניעות וענווה.

הבת גנט יודעת לספר כי אביה התנזר ממותרות החיים. הוא העדיף לנדוד ברגליו מכפר לכפר כדי לתת שירותי דת לקהילתו, וסירב לרכוב על סוסים. אפילו הכסף, שרבים וטובים מתפתים בו, לא סימא את עיניו ולא הכשיל את ליבו של קס מהרט סהלו.

"אנשים שערכו אזכרה, ברית מילה או חתונה היו מציעים לאבי סכום כסף", מספרת הבת, "אבל הוא היה לוקח אגורות בודדות, והכי הרבה בר אחד. גם את הכסף המועט שאסף ואת כספי  הנדרים שאנשים נתנו לו, היה מפנה לתועלת הקהילה. בין היתר הוא קנה שעורה לחלת שבת, בדים לעטיפת ספר אורית או תשמישי דת אחרים".

עובדה זו מפתיעה במיוחד נוכח מצבה הכלכלי של משפחת סהלו. "היתה לנו חלקת אדמה, הנוצרים היו חורשים אותה, זורעים בה וקוצרים את יבולה, ונותנים לנו שליש מהתבואה", אומרת גנט.

כאיש דת ראוי לשמו, סהלו היה דואג בראש ובראשונה לאלמנות, עניים וחלשים בקהילתו. "אבי פנה לרשת אורט וביקש להגיש סיוע חומרי לעניים יהודים שלא מצליחים להתפרנס בעצמם ולמנהיגים רוחניים, שרוב זמנם מקדישים לשירות הקהילה. משפחות אחדות קיבלו שוורים, זרעי טף ודשנים. הקסים, ביניהם אבי, קיבלו משכורת חודשית מרשת אורט, הנעה בין 18 ל-40 בר", מפרטת גנט.

בעבור משפחות מסוימות התרומה הכספית היתה חיונית מאוד. "אשת קס אחד, שהייתה ענייה וקיבלה משכורת בזכות אבי, הודתה לו כך: 'מהרט, לא רק עד אשר תאכל בשיניים רעועות תאריך ימים, כי אם עד אשר תאכל בחיך".

גנט רואה באביה איש דת שנקט גישה מקלה. בעוד שמנהיגים רוחניים מובילים התנגדו לעלייתם של יהודים מומרים, קס סהלו עודד לקרבם ליהדות. "אבא היה אומר: 'כשיהודי ממיר דתו, זרוק עליו אבן. כשהוא מתקרב, קבל אותו בסבר פנים יפות", נזכרת גנט.

הבת גנט: קוראת להנציח את מורשתו וזכרו של אביה

"אבי הסתובב בין כפרים שבהם היו מרוכזים יהודים מומרים, וקרא להם: 'נבואות הנביאים מתגשמות, היהודים חוזרים לירושלים. חזרו מהר ליהדות, כדי שתזכו לשוב לירושלים'. הוא עזר להרבה יהודים מומרים לחזור לחיק היהדות, גייר אותם ונטל אחריות על היותם יהודים לכל דבר.

"במקומות מרוחקים שאליהם לא יכול היה אבי להגיע, הוא שלח שליחים וביקש מהם לבשר ליהודים מומרים לשוב ליהדות, כדי להכין עצמם לעלייה לירושלים. השליחים מילאו את הוראתו של אבי, מסרו בשורתו, אבל הם חטאו מהוראתו בכך שגבו סכום כסף מכל בית בעבור השירות". 

תהליך השבת היהודים המתנצרים המשיך גם במחנות ההמתנה לעלייה. "באדיס אבבה היה איש ושמו סולומן עזרה, יהודי אתיופי, שפעל כנראה מטעם הסוכנות היהודית. הוא היה אחראי  לקבוע את יהדותו של כל איש המבקש לעלות. אבי פנה אל עזרה ואמר לו: 'אלו ואלו הם יהודים לכל דבר, אני החזרתי אותם אל היהדות'. כדי להסיר ספק מלבו של עזרה, אבי שחט שני שוורים והורה ליהודים לאכול מהבשר". 
 
כשהבת מספרת על אביה, לפעמים היא מייחסת לו מעלות השמורות לנביאים או מלאכים. "אבי היה נביא. אם מחר מישהו עלול למות, וצריך לערוך טקס קבורה, הוא ידע מראש שעליו להישאר בבית. אכן, בבוקר היו מגיעים שני אנשים מכפרים רחוקים ומבשרים לו כי מישהו מת ועליו להגיע. כשאישה סבלה מצירי לידה קשים, משפחתה היתה באה לביתנו ומבקשת מאבא להתפלל למענה. התפילות שלו היו נענות, ונשים ילדו בשלום."

אולי בצדק ואולי שלא בצדק, גנט הבת מקשרת בין התאוננות אביה כי אין לו בנים בוגרים שיכולים להמשיך את דרכו, לבין היעדר הנצחת פועלו וזכרו של אביה בישראל. 

"פעם אמר לי אבא כי באיזשהו מקום באורית אלוהים מזהיר את היהודים, כי כשהם יגיעו לישראל הם עלולים לשכוח אותו. כך היום הקהילה שוכחת את מנהיגיה הרוחניים, שהקריבו את חייהם בשביל לשרת אותם בגולה האתיופית.
"במשפחה אין לנו אנשים בכירים שעובדים בעירייה או בנים ממשיכי דרך אבינו. אני שומעת קסים פחות מקובלים מאבי, שבזכות בניהם שמם מונצח, מוקם בית כנסת על שמם. אני רציתי לפחות שייכתב ספר תורה בשם אבי וייתרם לבית כנסת. אבל נאמר לי כי כתיבת ספר תורה עולה בין 200 ל-300 אלף שקל. אני לא יכולה לממן סכום כזה גדול". 

גנט מדירה שינה מעיניה מחשש כי פועלו וזכרו של אביה עלולים להישכח מלב אדם ומשכלו. לאמיתו של דבר, דאגה זו חייבת להיות דאגתה המשותפת של הקהילה. ככל שהימים נוקפים, הולכים ומתמעטים הקסים החשובים, ששמרו בשעות קשות בגולה על צביונה היהודי של קהילת ביתא ישראל. 


השפעותיו המאוחרות של הקולוניאליזם האיטלקי באתיופיה

  מאמר שלישי בסדרה ( מאמר ראשון ; מאמר שני ) האתיופים החל ממנהיג  רם המעלה וכלה באזרח הפשוט ביותר, יודעים לספר כי אתיופיה היא המדינה העצמא...