אני משוכנע מעבר לכל ספק כי כל עוד שבני האדם אינם מסירים משפתם את הקונוטציות השליליות והמזיקות, שהספיגו בצבע השחור, לא ישכנו הבריות בסובלנות ובסבלנות
בשובי מעבודה בשעת צהריים פגשתי באישה אתיופית בשנות השלושים לחייה, צועדת בחפזון, נראית סוערת, ובנה הקטן עוקב אחריה בצעדים כושלים. בשיחה עימה התברר לי עד מהרה כי בנה הושפל בחוג לימודים במתנ"ס בגין צבע עורו הכהה יום לפני כן, ועתה היא הולכת להוכיח את מחניכי הדור כי נהגו בצורה בלתי-חינוכית בעליל, אם לא לומר בצורה גזענית, כלפי בנה.
טרם נעלמה האישה משדה הראיה שלי ועוד דבריה מחוללים בי הרהורים, הנה חתולה זריזה, בניתור נאה ואלגנטי חולפת מול אנשים שעמדו והמתינו לכלי תחבורה שיוביל אותם אל מחוז חפצם. אישה וגוון עורה בהיר, שנראתה מנומסת ומטופחת, שלשלה את לשונה, בצורה בלתי-מנומסת, בלשון המטה, ירקה שלוש פעמים רצופות ופיזרה קללות עסיסיות כלפי החתולה. כל אשמתה של החיה התמימה הייתה אפוא עור גופה היה מכוסה בפרוות שחורות.
במהלך הנסיעה עמיתים מנהלים ביניהם שיחות אינטימיות, פוליטיות, דתיות ויתר נושאים המעסיקים אותם. אולם, דבר אחד משותף היה לכל השיחות, הדוברים, פה ושם מטבלים את שיחותיהם ומספיגים את הצבע השחור בכל הדברים השליליים כולם. הנה נהג האוטובוס, שככל הנראה רבץ עליו שמעמון, הפעיל את הרדיו ועצר בתוכנית שבמסגרתה מדברים על המחאה החברתית בישראל. תוך זמן קצר, טרם הבנתי איזו עמדה נוקט כל אחד מהדוברים, המרואיין ביטא את העימותים בין המפגינים למשטרה כיום שחור.
איש לא צריך להטות אזן קשבת ולהקדיש תשומת לב מיוחדת כדי להיווכח עד כמה השפה העברית, כמו אחיותיה השפות המערביות האחרות, מוהלת במשמעויות וקונוטציות שליליות כל מה שהוא שחור.
כולנו צריכים להיות מודעים לכך כי בעוד שהצבע השחור הוא ניטראלי מטבעו כמו כל הצבעים האחרים, אדם המערבי, אם תרצו, אדם הבהיר גוון, הפך אותו למדמנה, שבתוכה טומן את כל הלכלוך, השלילי, הרוע, אשר יצר או חולל במו ידיו. רק כדי לסבר את האזן, קחו לדוגמה את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, אשר ביקר לאחרונה (25 ביוני 2012) בישראל וחנך את האנדרטה בנתניה לציון ניצחון הצבא האדום על הנאצים. הוא צוטט כאומר כי "השואה היא אחד העמודים השחורים בתולדות האנושות".
בשובי מעבודה בשעת צהריים פגשתי באישה אתיופית בשנות השלושים לחייה, צועדת בחפזון, נראית סוערת, ובנה הקטן עוקב אחריה בצעדים כושלים. בשיחה עימה התברר לי עד מהרה כי בנה הושפל בחוג לימודים במתנ"ס בגין צבע עורו הכהה יום לפני כן, ועתה היא הולכת להוכיח את מחניכי הדור כי נהגו בצורה בלתי-חינוכית בעליל, אם לא לומר בצורה גזענית, כלפי בנה.
טרם נעלמה האישה משדה הראיה שלי ועוד דבריה מחוללים בי הרהורים, הנה חתולה זריזה, בניתור נאה ואלגנטי חולפת מול אנשים שעמדו והמתינו לכלי תחבורה שיוביל אותם אל מחוז חפצם. אישה וגוון עורה בהיר, שנראתה מנומסת ומטופחת, שלשלה את לשונה, בצורה בלתי-מנומסת, בלשון המטה, ירקה שלוש פעמים רצופות ופיזרה קללות עסיסיות כלפי החתולה. כל אשמתה של החיה התמימה הייתה אפוא עור גופה היה מכוסה בפרוות שחורות.
במהלך הנסיעה עמיתים מנהלים ביניהם שיחות אינטימיות, פוליטיות, דתיות ויתר נושאים המעסיקים אותם. אולם, דבר אחד משותף היה לכל השיחות, הדוברים, פה ושם מטבלים את שיחותיהם ומספיגים את הצבע השחור בכל הדברים השליליים כולם. הנה נהג האוטובוס, שככל הנראה רבץ עליו שמעמון, הפעיל את הרדיו ועצר בתוכנית שבמסגרתה מדברים על המחאה החברתית בישראל. תוך זמן קצר, טרם הבנתי איזו עמדה נוקט כל אחד מהדוברים, המרואיין ביטא את העימותים בין המפגינים למשטרה כיום שחור.
איש לא צריך להטות אזן קשבת ולהקדיש תשומת לב מיוחדת כדי להיווכח עד כמה השפה העברית, כמו אחיותיה השפות המערביות האחרות, מוהלת במשמעויות וקונוטציות שליליות כל מה שהוא שחור.
כולנו צריכים להיות מודעים לכך כי בעוד שהצבע השחור הוא ניטראלי מטבעו כמו כל הצבעים האחרים, אדם המערבי, אם תרצו, אדם הבהיר גוון, הפך אותו למדמנה, שבתוכה טומן את כל הלכלוך, השלילי, הרוע, אשר יצר או חולל במו ידיו. רק כדי לסבר את האזן, קחו לדוגמה את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, אשר ביקר לאחרונה (25 ביוני 2012) בישראל וחנך את האנדרטה בנתניה לציון ניצחון הצבא האדום על הנאצים. הוא צוטט כאומר כי "השואה היא אחד העמודים השחורים בתולדות האנושות".
פסל הלובן. צלום: אדואר שטרן בתוך אתר "מעריב"
נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, שנכח בחניכת האנדרטה וליווה את עמיתו, נשיא רוסיה, הגדיל לעשות בכך שהלביש את הגוון השחור ברוע ואת הגוון הלבן בטוב. "אדוני הנשיא, "פנה פרס אל עמיתו, "האנדרטה שלפנינו, מתרוממות שתי כנפיים לבנות, הן שהכו את שתי הכנפיים השחורות. הצבא האדום הוא שהפך את השחור ללבן".
אני תוהה מדוע המעשה הנפשע אשר ביצע אותו האדם בעל גוון עור בהיר , אולי הבהיר מבין הבהירים, מושחר? אם כבר רוצים לצבוע בצבעים את המעשים הנוראים, מדוע לא לומר "השואה היא אחד העמודים הלבנים בתולדות האנושות"?
חשוב להדגיש כי לא האדם כהי העור לבדו הפך קורבן לשפה המשוחדת, אלא גם האדם בהיר העור עצמו מהלך שפה משוחדת מרעילה תודעתו וגורמת לו להתנהל בדרך גזענית. אפשר להציע דוגמה לכך את התבטאויותיה של חברת הכנסת מירי רגב (23 במאי 2012) בהפגנה שנערכה בתל-אביב נגד פליטים מסודן. "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו- נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם". אני כמעט משוכנע כי הדוברת נוכחה לדעת את עצמה, דרך התבטאויותיה עד כמה הולכה שולל מכוחה האידיאולוגי של השפה. ודאי שכולנו היינו עדים לתוצאותיה ההרסניות של שפת ההשנאה, שלא איחרו לבו, שכן תושבי דרום תל-אביב יצאו משולהבים בהמוניהם לפגוע באנשים כהי העור, אשר באמצעות השפה המשוחדת הומרו מבני האדם לסרטן.
מה שמרתק בהתבטאויותיה של חברת הכנסת מירי רגב ותגובותיהם של תושבי דרום תל-אביב נגד אפריקאים הוא, שהם לא בהירי עור הטיפוסים שפתחו את השפה הלבנה המזיקה, אלא אלה הם כהי עור המשועבדים בעצמם, שהשפה המדכאת חלחלה בהם, ונהפכה בעבורם חרב-פיפיות: באמצעותה עוברים רצח אופי ובאמצעותה עושים רצח אופי ליותר הכהים מהם בגוון עורם.
אפילו השיוך האתני-דתי של יהודי אתיופיה לעם היהודי לא יכול היה להפעיל על כוח האידיאולוגי הנפסד של השפה העברית. ממשלות ישראל, שרים, פוליטיקאים שונים ופקידי הממשל למיניהם, שתפיסתם עוצבה דרך השפה העברית, שמהולה בקונוטציות שליליות כלפי האדם הכהי עור, היה להם קשה לראות ביהודי אתיופיה כיהודים, הגוון הכהי עורר בהם פחד מתמשך שלא יכולים היו להתגבר עליו. הפחד כלפי היהודי הכהי העור, תוצר השפה העברית, התבטא בדרכים שונות ובכלל זה בסירוב העלייה משך שנים רבות; ריכוז יהודים כהים במחנות קליטה ובשכונות נפרדות, מעין גטאות; חינוך ילדים ונוער בפנימיות ובכיתות מופרדות.
דוגמאות אחדות שציינתי לעיל ממחישות את כוחה האידיאולוגי של השפה ואת הנזק שהיא מסיבה הן לאדם בעל גוון כהה, שהוא הקורבן הראשי שלה, והן לאדם בעל גוון בהיר, שמפטמת את תודעתו בשנאה ומקננת בו פחד כלפי הצבע השחור ובכלל זה כלפי האדם כהה העור. אני משוכנע מעבר לכל ספק כי כל עוד שבני האדם אינם מסירים משפתם את הקונוטציות שליליות ומזיקות, שהספיגו בצבע השחור, לא ישכנו הבריות בסובלנות ובסבלנות.
שכן אלמלא השפה הייתה משוחדת ונפסדת, לאור נמרצות ונכונות של הדור הצעיר ליצור חברה מקבלת את השונים בתוכה, עד היום היינו מגיעים להישגים מרשימים ביחסים בין בני האדם. לאור הגינוי והביקורות התקיפים שמפנים האינטלקטואלים בייחוד מהענף הפוליטי השמאלי נגד שיעבוד האדם כהי העור, היינו עושים כברת דרך בשיפור היחסים בין בני האדם.
אני חושש שמא היסודות המהותיים המסדירים את היחסים העכורים בין קבוצות אנשים, ומשמרים את כפיפות של כהי הגוון מצויים בשפה עצמה ותוצריה התרבותיים. הם מתבטאים בכתבים דתיים, פילוסופים, בסיפורי מסעות ואף במחקרים מדעים ותוצרים תרבותיים אחרים. הייחוס השלילי לצבע שחור, שלעיתים קרובות מושלך לאדם כהי עור. למעשה, אפשר לומר במידה רבה של ביטחון, כי השפה ותוצריה התרבותיים, הם שמזינים את השיח היומיומי שמשעתק, מחזק ומשמר את יחסי משעבד-משועבד בין בני האדם.
היחסים העכורים בין מקבוצות אנשים, הם התסמינים הנראים לעין של השפה המשוחדת ותוצריה התרבותיים. טיפול בתסמיני השפה החולה, נאמר ענישת האדם המשפיל אדם אחר בשל גוון עורו, דומה במידה רבה לטיפול אנטיביוטי הניתן למחלה חמורה.
דרוש טיפול שורש ביסודות המהותיים של השפה וכתבים המשוחדים. אם החברה האנושית חפצה ליצור חברה חופשית, שוויונית וסובלנית, היא חייבת כאן ועכשיו לזקק את השפה ואת כתביה המשוחדים מכוחם האידיאולוגי המפטם בשחורפוביה.
אני תוהה מדוע המעשה הנפשע אשר ביצע אותו האדם בעל גוון עור בהיר , אולי הבהיר מבין הבהירים, מושחר? אם כבר רוצים לצבוע בצבעים את המעשים הנוראים, מדוע לא לומר "השואה היא אחד העמודים הלבנים בתולדות האנושות"?
חשוב להדגיש כי לא האדם כהי העור לבדו הפך קורבן לשפה המשוחדת, אלא גם האדם בהיר העור עצמו מהלך שפה משוחדת מרעילה תודעתו וגורמת לו להתנהל בדרך גזענית. אפשר להציע דוגמה לכך את התבטאויותיה של חברת הכנסת מירי רגב (23 במאי 2012) בהפגנה שנערכה בתל-אביב נגד פליטים מסודן. "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו- נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם". אני כמעט משוכנע כי הדוברת נוכחה לדעת את עצמה, דרך התבטאויותיה עד כמה הולכה שולל מכוחה האידיאולוגי של השפה. ודאי שכולנו היינו עדים לתוצאותיה ההרסניות של שפת ההשנאה, שלא איחרו לבו, שכן תושבי דרום תל-אביב יצאו משולהבים בהמוניהם לפגוע באנשים כהי העור, אשר באמצעות השפה המשוחדת הומרו מבני האדם לסרטן.
מה שמרתק בהתבטאויותיה של חברת הכנסת מירי רגב ותגובותיהם של תושבי דרום תל-אביב נגד אפריקאים הוא, שהם לא בהירי עור הטיפוסים שפתחו את השפה הלבנה המזיקה, אלא אלה הם כהי עור המשועבדים בעצמם, שהשפה המדכאת חלחלה בהם, ונהפכה בעבורם חרב-פיפיות: באמצעותה עוברים רצח אופי ובאמצעותה עושים רצח אופי ליותר הכהים מהם בגוון עורם.
אפילו השיוך האתני-דתי של יהודי אתיופיה לעם היהודי לא יכול היה להפעיל על כוח האידיאולוגי הנפסד של השפה העברית. ממשלות ישראל, שרים, פוליטיקאים שונים ופקידי הממשל למיניהם, שתפיסתם עוצבה דרך השפה העברית, שמהולה בקונוטציות שליליות כלפי האדם הכהי עור, היה להם קשה לראות ביהודי אתיופיה כיהודים, הגוון הכהי עורר בהם פחד מתמשך שלא יכולים היו להתגבר עליו. הפחד כלפי היהודי הכהי העור, תוצר השפה העברית, התבטא בדרכים שונות ובכלל זה בסירוב העלייה משך שנים רבות; ריכוז יהודים כהים במחנות קליטה ובשכונות נפרדות, מעין גטאות; חינוך ילדים ונוער בפנימיות ובכיתות מופרדות.
דוגמאות אחדות שציינתי לעיל ממחישות את כוחה האידיאולוגי של השפה ואת הנזק שהיא מסיבה הן לאדם בעל גוון כהה, שהוא הקורבן הראשי שלה, והן לאדם בעל גוון בהיר, שמפטמת את תודעתו בשנאה ומקננת בו פחד כלפי הצבע השחור ובכלל זה כלפי האדם כהה העור. אני משוכנע מעבר לכל ספק כי כל עוד שבני האדם אינם מסירים משפתם את הקונוטציות שליליות ומזיקות, שהספיגו בצבע השחור, לא ישכנו הבריות בסובלנות ובסבלנות.
שכן אלמלא השפה הייתה משוחדת ונפסדת, לאור נמרצות ונכונות של הדור הצעיר ליצור חברה מקבלת את השונים בתוכה, עד היום היינו מגיעים להישגים מרשימים ביחסים בין בני האדם. לאור הגינוי והביקורות התקיפים שמפנים האינטלקטואלים בייחוד מהענף הפוליטי השמאלי נגד שיעבוד האדם כהי העור, היינו עושים כברת דרך בשיפור היחסים בין בני האדם.
אני חושש שמא היסודות המהותיים המסדירים את היחסים העכורים בין קבוצות אנשים, ומשמרים את כפיפות של כהי הגוון מצויים בשפה עצמה ותוצריה התרבותיים. הם מתבטאים בכתבים דתיים, פילוסופים, בסיפורי מסעות ואף במחקרים מדעים ותוצרים תרבותיים אחרים. הייחוס השלילי לצבע שחור, שלעיתים קרובות מושלך לאדם כהי עור. למעשה, אפשר לומר במידה רבה של ביטחון, כי השפה ותוצריה התרבותיים, הם שמזינים את השיח היומיומי שמשעתק, מחזק ומשמר את יחסי משעבד-משועבד בין בני האדם.
היחסים העכורים בין מקבוצות אנשים, הם התסמינים הנראים לעין של השפה המשוחדת ותוצריה התרבותיים. טיפול בתסמיני השפה החולה, נאמר ענישת האדם המשפיל אדם אחר בשל גוון עורו, דומה במידה רבה לטיפול אנטיביוטי הניתן למחלה חמורה.
דרוש טיפול שורש ביסודות המהותיים של השפה וכתבים המשוחדים. אם החברה האנושית חפצה ליצור חברה חופשית, שוויונית וסובלנית, היא חייבת כאן ועכשיו לזקק את השפה ואת כתביה המשוחדים מכוחם האידיאולוגי המפטם בשחורפוביה.
ברור לכל בר דעת כי אלה שיש להם אינטרס לדרוך על גרוגרותיהם של אנשים כהי גוון ולווסת את כמות האוויר המסתננת דרך אפם, יתנגדו בכל תוקף לכל שינוי בשפה וודאי בכתביהם- מקורות השליטה שלהם. אולם אלה שיש להם אינטרס בשחרור בני האדם מהשפה הלבנה המשעבדת, חייבים לזקק את השפה וכתבים המדכאים כדי לאפשר את התפתחותה של רוח אנושית והתהוותה של חברה כלל עולמית הדוגלת בחופש, חירות, שוויון וסבלנות וסובלנות.
אם נצליח במלאכת זיקוק השפה וכתבים קנונים מהשחורפוביה המהולים בהם, אף שהדור שלנו ואפילו הדור לאחריו, עלולים להמשיך לסבול משרידי החשיבה, תולדות השפה הנפסדת, הדורות הבאים לאחר מכן ישתחררו בהדרגה מכוחה האידיאולוגי המשעבד של השפה הלבנה.
לתכלית נשגבת זו, בשם הרוח האנושית, חייבים כולם להירתם ולהתגייס, בייחוד אנשים שעיקר עיסוקם בשפה ובבלשנות כגון צוות האקדמיה ללשון העברית, שיכולים לתרום רבות, לגמול את השפה העברית מהשחורפוביה שלה. ודאי כל נפגעי השפה הלבנה, אנשים כהים, חייבים להתעורר ולהיות ראשונים ליזום. ולו משום שכשל הקיום שלהם טמון בשפה הלבנה המשוחדת, הם חייבים להגות רעיונות, לנסח אסטרטגיות פעולה ולפעול להסרת הקונטציות השליליות המהולות בשפות המערביות בכלל ובשפה העברית בפרט, בכל הנוגע לצבע השחור ולאדם כהי עור.
