השפעותיו המאוחרות של הקולוניאליזם האיטלקי באתיופיה

 

מאמר שלישי בסדרה (מאמר ראשון; מאמר שני)

האתיופים החל ממנהיג  רם המעלה וכלה באזרח הפשוט ביותר, יודעים לספר כי אתיופיה היא המדינה העצמאית היחידה באפריקה שלא נכבשה על ידי הקולוניאליזם המערבי. זאת ועוד, הם מספרים בראש מורם ובחזה מנופח את ניצחונם המזהיר במלחה 
האיטלקית-אתיופית הראשונה (1896-1895) בדמם של עשרות אלפי חיילים; ניצחון זה שוחזרו במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה (1936-1935) בדם של מאות אלפים של חיילים.

במידה רבה הצדק עם האתיופים. אף שהאומה האתיופית מורכבת מעל שמונים קבוצות אתניות, שבין הקבוצות אחדות מפריד גבול שפה ותרבות, הצליחו להתאחד וללחום בגבורה רבה נגד הפולש הקולוניאליסטי האיטלקי. ניצחונם של האתיופים לא רק שימש ומשמש מושא גאווה לכל מדינות אפריקה, אלא צבאות העולם שואבים השראה מאמנות הלחימה המסורתית ורוח ההקרבה למען העם והמולדת.

במאמר זה ברצוננו לטעון כי אף שאתיופיה הזימה את מזימותיו של המערב לפלוש לשטחה, לבזוז את משאביה הטבעיים ולשעבד את עמה, היא לא שרדה את השפעותיו המאוחרות ההרסניות של הקולוניאליזם האיטלקי. האיטלקים קוננו באריתריאה, ובחלק מאזור תיגראי ואף שלטו תקופה קצרה בבירה האתיופית, וטילו ביצים מרעילות את הלבבות את  ומוחות של האתיופים.

באזורים שבהם האיטלקים דגרו תקופה ארוכה יותר כמו באריתריאה, השפעותיהם היו ניכרות, ומידיות יותר. אמנם אריתראיים היו בין הקבוצות הראשונות לאבד את הרגש הלאומי המשותף וללחום נגד עמם לצורך הגדרה לאומית אתנית. לאחר מלחמה עקובה מדם אחים, אשר נמשכה שלושה עשורים, האריתריאים נטלשו מגוף האומה האתיופית וכוננו מדינת לפגש איטלקית.

אזור השפעה איטלקי השני היה מחוז תיגראי ובו הטילו איטלקים ביצי קולוניאליסטיות. ביצי הקולוניאליסטיות דגרו בלבבות התיגראים האתיופים וחלוף השנים התגבשה בקרבם קבוצה לוחמת בעירות אתיופיה ולפרקים הגיחה למרכזי ערים וחיבלה במוסדות המדינה, באנשי ציבור. השליט הקומוניסטי האתיופי, מנגיסטו היילה-מריאם, ראה בלוחמים תיגרים אויבים מושבעים שלו, שפועלים נגד אחדות אתיופיה, הוא חשש מהם, שנאה אותם ופעל נגדם. פעם שאלו אותו: מנגיסטו היילה-מריאם, מה לך להכניע את הלוחמים התגרים בכוח הזרוע, האצל להם סמכות, חלוק עמם בכוח השררה וכרות איתם ברית שלום. והוא השיב, אתם אנשים אדיוטים גמורים, שמצפים מביצים של נחש יבקע אפרוח של יונה.

מנגיסטו היילה-מריאם לא רק התבטא בצורה מחרידה וראויה לכל גינוי והוקעה, אלא אפלה בצורה שיטתית את תושבי תיגראי. התיגרים היו בתקופת שלטונו, אחת הקבוצות המדוכאות ביותר. הדיכוי יצר שנאה תהומית לא רק כלפי השלטון המרכזי, אלא  כלפי קבוצות דומיננטיות בחברה כמו אמהריים ששולטות חלק ארי בדברי ימיה של אתיופיה.

בשנת 1991 הלוחמים התיגרים, שהשפעות הקולוניאליזם האיטלקי הפעיל אותם במודע או שלא במודע, הצליחו להגלות את שליט אתיופיה מנגיסטו היילה-מריאם. תחילה הם שאפו להגדרה לאומית, אך התפתו מהזדמנות שנפלה בידם: לשלוט על אתיופיה הרבתית ולהיות אדונים בעצמם. ההנהגה התיגרית, שקבוצתה מונה חמשה אחוזים בקושי מכלל אוכלוסיית אתיופיה, איישה מוקדי כוח עיקרים בפרלמנט, במנהל הציבורי, בצבא ובכל הסקטור באנשיה, וביצרה את כוחה.

בד בבד ההנהגה התיגרית, בצד חסר תקדים פתחה את שערי אתיופיה לרווחה למערב ויצרה קשרים דיפלומטיים מלוקקים. התקרבות שלטון המיעוט התיגרי למערב הייתה פזילת פלגש: הכרת תודעה לסיוע הצבאי והכלכלי, שהביאה להתמוטטות שלטון דרג בשנת 1991. הנהגה  זו, בתור קבוצה שהושפעה מזרעים הבואשים של הקולוניאליזם האיטלקי, מחזיקה ברגש לאומי אתני חזק ורגש לאומי כלל אתיופי ירוד. שכן בתקופת שלטונה, היא קבעה בחוקיה, במפורש או במשתמע, כי כל קבוצה אתניות מותרת, אם תרצה בכך, להגדיר את עמה כישות נפרדת מאתיופיה הרבתית.

לאחר שתחושת הזהות האתנית והשאיפה להגדרה לאומית עצמית הלכה והכתה שורש בקרב קבוצות אתיופיות שונות, בצירוף מקרים נדיר נבחר ראש מממשלת אתיופיה אבי אחמד בשנת 2018. המנהיג הכריזמטי, רטוריקן גדול ועל תחושת לאומיות אתיופית עמוקה, שוב ניסה להשריש את הרגש הלאומי האתיופי, ושאף לכונן  את אתיופיה הגדולה.  ראש הממשלה זכה להערכה בתוך מדינתו ואף מחוצה לה, בין היתר, בזכות עצירתו את שפיכת הדמים בין אתיופיה לאריתריאה, בזכות שאיפתו ללחום בעוני ובזכות מאמציו להחזיר את אתיופיה לגדולתה. רבים מאזרחי מאתיופיה תומכים ותמכו בו ובמדיניותו, אך קבוצות אתניות הולכות וגדולות, בעיקר אילו ששוררת בהן ההשפעה המאוחרת של הנגע הקולוניאליסטי וקבוצות שפתחו תודעה לאומית אתנית כתוצאה ממדיניות הקודמת, יצאו נגדו ונלחמו ונלחמות בו בחירוף נפש ונושפות בעורפו.  

אחדותה של אתיופיה בימים אלה מוטל על כף מוזנים. אם השלטון הנוכחי יקרוס, התגרים לא יחזרו על הטעות שעשו בעבר: הם יפרשו את מפת אתיופיה על דוכן הנאומים של הפרלמנט בימיהם הראשונים לשלטון, ויחלקו את המדינה האתיופית בין קבוצות גדולות שרואות את עצמן מוכנות לכונן מדינה עצמאית. אם אתיופיה הגדולה תחדל להתקיים, כבודו של אדם השחור באשר הוא יפגע, ומדינות אפריקה יזדעזעו כמו אוניה שהותרה מעוגנה, מתנודדת בלב אוקיינוס סוער.

אם כן, מלחמת אזרחים עקובה מדם אחים, שגורמת למותם של אלפי אזרחים חפים מפשע, היא אינה אלא ההשפעה של הקולוניאליזם הקיטלקי, שדגרה בהיחבא בלבבות אזרחים במשך עשרות שנים, ונותנת את אותותיה ההרסניות בימים אלה. משמע, השפעות קולוניאליסטיות הן לא רק כיבוש אדמה מידי והנחלת תרבות ושפה חדשה בתושבים הכבושים, אלא יש השפעות המקוננות בלב אנשים ובוקעות באיחור של שנים ומחבלות ברגש הלאומי ואחדות האומה.

מכאן, בניה ובנותיה של אתיופיה, תוך התעלמות מחלוקה נפסדת ומזיקה לפי אזור, תרבות או שפה, צריכים לעבור תהליך הכרה תודעתית עמוקה ולהשתחרר מהשפעות הקולוניאליסטיות המאוחרות, ולהמשיך להיות מושא גאוותו של אדם השחור וסמל לכל קבוצה ומדינה שוחרות חירות, עצמאות ואחדות לאומית.