עוד הרג של החשודים המיידים

הנהרג: יהודה ביאדגה

שוב שוטרים הרגו אזרח בית ישראלי - ישראלי יוצאי אתיופיה. יהודה ביאדגה, הצטרף לרשימה ארוכה של בית ישראלים ששוטרים הרגו אותם, ביניהם אפשר למנות את השמות האלה: אלי סבהט, אילן טפרה, יאיר מלקמו, יוסף סלמסה (חשד להריגה), אברהם דמתי, סלומון טפרה, רפאל רדאי, אהרון מקונן, גשאו מולה.

    כל אחד מן הנהרגים, נהרג פעמיים: פעם אחת נהרג פיזי בכדור; פעם שנייה, טייוח ההרג, ואי-ענישת שוטרים ההורגים. 
השאלה הגדולה שצריכה להישאל היא מדוע המשטרה הורגת שיעור כל כך גבוה של צעירים  בית ישראלים,  ליתר דיוק, מדוע ידם של השוטרים קלה  על הדק בפוגשם חשוד בית ישראלי? 

    מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך, סיפק לנו הצצה נדירה למתחול בראשו של השוטר במשטרת ישראל בפוגשו בית ישראלי. אלשיך שהיה עד לאלימות גואה של שוטריו שאל את עצמו: מדוע יש התנהגות אלימה כלפי האתיופים? וזו הייתה תשובתו: מטבע הדברים כאשר שוטר פוגש חשוד, מטבע הדברים המוח שלו חושד בו יותר מאשר הוא היה חושד בו אילו היה מישהו אחר.
     מדבריו אנחנו מבינים בצורה שאינה משתמעת על שתי פנים, יש חשודים רגילים, כל אזרח ישראלי, אשר חלים אליהם כל הוראות פתיחת אש - אזהרה, ירי ברגל ופגיעה במרכז הגוף.  ויש חשודים מטבעם, ממהותם, שמעוררים חשד כבד יותר. משמע שוטר במשטרת ישראל הרואה בחשוד בית ישראלי דולקת אצלו נורת אזהרה, נורת אזהרה המורה לו: אתה נתקל בחשוד מטבעו, חשוד שחושדים בו יותר. השוטר נכנס לדריכות גבוהה, הוא פוסח על כל כללי פתיחה באש, וירה ישר בראשו או במרכז גופו של החשוד הטבעי והורג אותו.

איור: גיא מורד

    ההסבר של אלשיך להתנהגות אלימה של שוטרים כלפי בית ישראלים מעורר בנו עוד שאלה: מדוע החשד בית ישראלי מקבל תכונה מהותנית, עובר תהליך טבעון? ההסבר סביר לכך הוא צידוק תגובתם אלימה של השוטרים, כי מול אנשים אלימים במהותם צריך לפעול בתקיפות, אפילו להרוג אותם, הרי חשודים מטבעם, לא ניתן לרפא אותם מתכונתם זו בתרבות, בחינוך, או בכל דרך אחרת. יש עוד הסבר אחר, אלשיך ושוטריו הפכו את התרבות לטבע, שפתם ותרבותם למדה אותם כי אדם שחור הוא אלים. את האלימות הזו ראו בסרטים, קראו בספרים, למדו משפה יומיומית המזיקה. אלימות באדם השחור וחשד בו, שחלחלו לראשם בתוצרי תרבות ושפה הפכו לטבעים.
    עוד שאלה מטרידה יותר שצריכה להישאל היא: מדוע אותם שוטרים הורגים מזוכים פעם אחר פעם מאשמת הריגה או שאינם עומדים כלל למשפט? השופטים מורמים מהעם, בה בעת הם חלק בלתי נפרד מאותה תרבות ושפה. החוקים ופסקי דין משמשים אותם מעין עוגן לבל ילכו לאיבוד בפרשנות האישית שנותנים להכרעות המשפט שלהם. זאת ועוד, שופטים נוהגים לחלק בין פושעים מועדים לבין אזרחים בני טובים. לא פעם סיפרו חיילים בית ישראלים ששירתו בצבא, כי כאשר הגיעו לבית משפט צבאי עם חייל עריק, השופט פנה אליהם כאילו הם העומדים לדין, מבחינתו, הפרקליט הבית ישראלי הוא חשוד מטבעו.
    תפיסה נפסדת זו הרואה בקיבוץ אנשים מסוים בתור חשוד מטבעו, מונעת משופט להעניש את ההורגים של החשודים הטבעים או הפוגעים בגופם או ברכושם. עובדה היא שאברך דרס קופאית בית ישראלית ופצעה אותה, האישה הגישה תביעה לבית משפט וביקשה צדק, שהדורס ייענש. אצל השופט מיד דלקה נורה אדומה, הנורה הסיתה אותו מעקרונות הצדק או המשפט המקובלים.

    לכן השופט הנכבד לא רק נמנע מלהרשיע את הדורס, אף ראה בפגיעה בבית ישראלית כמעשה מכונן, שהטיב עמה. כך פסק השופט: המאורע המכונן של חייה, שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלית, כשווה בין השווים, הוא הדין בפניי. היא החלה את דבריה בהיסוס, בתחושה שהיא אינה נחשבת, ואדם בעל רכב - הנאשם - התייחס אליה כאל כלב. בהדרגה נוכחה לדעת כי שופט מקשיב לכל הגיג דבריה, עורכי הדין פונים אליה בנימוס, וגם מי שפגע בה מתנצל בפניה...היא הבחינה את השיפור העצום במעמדה החברתי בין תחילת הדיון לסופו?

   השופט רואה בבית ישראלית התובעת בתור אדם נחות מטבעה. רק בזכות הדיבור עם השופט, ועם עורך הדין, היא הופכת לשווה בין השווים. המקרה המתואר, גורם לנו לחשוב כאילו היה כאן מפגש בין משה רבינו האדם לבין הקדוש ברוך הוא, שמעלתו הנשגבת של אלוהים מרוממת את האדם הנחות. אבל מה שהשופט שכח הוא, שכל בני האדם שווים הן מעצם בריאתם בידי אלוהים בצלמו ובדמותו והן מעצם זכויות הטבעיות שלהם, הם לא עולים במעלתם בזכות הדיבור של השופט. הם באים לקבל משפט צדק כמו כל אזרח במדינה.
    לא רק השוטר, השופט מטבעים את בית ישראלים כחשודים, או נחותים, אלא בית ישראלים מלומדים תורמים לתפיסה נפסדת זו. הקוראים בכתביהם של המלומדים מהקהילה נדהם לגלות עד כמה הם הפנימו את המסרים המנמיכים  המטפטפים בהם. למשל, אחד בית ישראלים שהשיל מעליו את מורשת אבותיו, קרא לאבא ולאמא שלו ממזרים, שצריכים להתחתן מחדש בישראל. אחרים העמידו פנים של לוחמים לקידום זכויות שוות של קהילתם או לוחמים נגד גזענות, אבל הפכו לזנב של איזה משרד ממשלתי או מנהיג, והפכו לפודלים המהללים את הבוסים שלהם. אט-אט הם בעצמם התחילו לחשוב שבית ישראלים הם חשודים מטבעם. כדי שהם לא יסומנו באותה תכונה מהותנית, חשודים מטבעם, הם התנערו מכל זיקה ורגש נפשי לקהילתם.

    טרם נבקש משפט צדק לנהרגים בית ישראלים, עלינו להבין את הלך חשיבתם של השילוש הבלתי-מקודש: שוטרים, שופטים ומלומדים בית ישראלים שעברו תהליך אקולוטרציה עוקר. הם כל אחד בדרכו שלו רואה בקהילת בית ישראלים חשודים טבעים, שצריך להפעיל עליהם משטר שונה, מחמיר יותר.

    אם כך פני הדברים כיצד נמנע את הרג בית ישראלי הבא בידי שוטר, כיצד נסכל משפט מבזה של שופט בעל דעה קדומה, כיצד נמנע את הטיפול של עניין בית ישראל בידי בני קהילה מסורסים? בית ישראל הם אזרחי המדינה, אין הם יכולים להקים מערכות נפרדות, אף שרעיון זה יכול היה לתת מענה. הדרך המעשית היא לנסח מבחן "החשודים הטבעים". כל שוטר שנשלח לטפל בחשוד בית ישראל צריך לקבל ציון עובר, הוא חייב להיות חף מתפיסה של החשודים הטבעים. השופט העוסק במשפט בו מעורבים חישראלים יוצאי אתיופיה, חייב לעבור מבחן של דעה קדומה, לבל ייטה משפט. בית ישראלים העוסקים בעניין הקהילה, חייבים לקבל ציון עובר במבחן החשודים הטבעים, שמא לא הפנימו את הסטריאוטיפים המטפטפים בהם חדשים לבקרים. 

    דרך שניה לצמצום אלימות משטרתית, היא שחזור של הפגנה משנת 2015. הפגנה זו זעזעה את אמות הסיפים של המדינה, החברה הישראלית נחשפה בפעם ראשונה לאלימות המשטרתית שבית ישראלים הווים. אבל ההפגנה נוצלה על-ידי קובץ פעילים בית ישראלים לקידום אינטרס אישי: הפעילים המרכזים קבלו ג'וב ממשלתי, המשטרה ערכה מסיבת אוכל אתיופי במתנסים, המחאה הצודקת שככה ומטרותיה נשכחו.
    הדרך השלישית להתמודדות נגד האשמה בחשודים הטבעים, היא אותם בית ישראלים שלא עברו תהליך אקולוטרציה עוקר שורשים, צריכים להתארגן ולחשוב כיצד אפשר לשפר את הקיום של בית ישראלים בארצם. בכל מקרה חייבים לפעול לשינוי המצב העגום שבו נכלע קהילת בית ישראל. 

* צילום: Ynet