מאבקים, אתגרים והצלחות

30 שנה ויותר חלפו מאז הגיעו עולי אתיופיה דרך סודן * שינויים רבים עברנו מאז בכל תחומי החיים, ומשימות רבות עוד ניצבות בפנינו

  חלפו 30 שנה מאז שיהודי אתיופיה עלו לישראל דרך סודן. במשך השנים האלו הקהילה עברה ועוברת תמורות משמעותיות כמעט בכל תחומי החיים. חלק מהשינויים הביאו עמם ברכה, הצלחה והזדמנויות; אחרים מציבים אתגרים, מבוכה וכישלון.

    הטלטלה הדתית היתה סוערת ומביכה במיוחד. ביתא ישראל, שפיתחו דימוי של פזורה נבחרת, שאלוהים הותיר אותה לפליטה לשמור תורתו, בהגיעם לארצם ההיסטורית, שעליה חלמו דורות, הפכו ליהודים שיהדותם מוטלת בספק.

הקהילה ומנהיגיה הרוחניים הוכו מבוכה נוכח התכחשות אחיהם מזהותם היהודית. כמו עדר שחיה טורפת הבהילה אותו, התפצלה דרכה של הקהילה. חלק הלכו בדרך הקסים, אחרים בדרך הרבנים. הראשונים הולכים ומתמעטים, האחרונים הולכים ומתעצמים. האתגר הגדול שעומד בפני הקהילה היום הוא למצוא נוסחה לדו-קיום בין הקסים לרבנים.
    תמורה שמלווה בצירי לידה קשים התחוללה במשפחה. המשפחה ההיררכית, שבראשה עמד הגבר כמגדל אור, הפכה שוויונית יותר. התמורה במשפחה מלווה בטרגדיות כואבות. אנשים נשברו, ויתרו על החיים ואף פגעו ביקיריהם.

האתגר העומד בפני הקהילה היום הוא לעודד את המגמה המבורכת של שוויון במשפחה, ולפעול לבל יביא שינוי זה טרגדיות.

המגמה ברכישת השכלה מתחוללת, אך היא עדיין באיבה. יהודי אתיופיה חיו בחברה האתיופית החקלאית ברובה, שבה השכלה היתה מותרות. כאן הם פגשו חברה ישראלית שבה השכלה היא הזרוע החזקה, הפותחת את שערי החיים הטובים.
    בני הקהילה צולחים משוכות ומדלגים מעל מכשולים בשערי בתי הספר ובאקדמיה, רוכשים השכלה ומספרם עולה משנה לשנה. האתגר הניצב בפיהם הוא חיסול האפליה בבתי הספר, עידוד רכישת תארים יוקרתיים ושילוב אקדמאים במקצועם.
    התרבות האתיופית פורחת בישראל. יהודי אתיופיה הגיעו ממדינה עשירה ומגוונת בתרבותה. בשהותם בגולה הם צרכו תוצרים תרבותיים דלים. דווקא בהגיעם לישראל, תודות לטכנולוגיות תקשורת מפותחות, נחשפו למכלול התוצרים התרבותיים האתיופים.
    תכניות רדיו וטלוויזיה, המופעלות כחלק ממנגנוני הקליטה, עוזרות להם לשמר תרבות מוצאם ולהנחילה לילדיהם. מה שמרתק בתחום התרבות הוא שהקהילה הצליחה לייבא אנשי תרבות אתיופים מהשורה הראשונה ולערוך מופעי תרבות ראויים לשמם.
    אולי יותר מכל תחום אחר, בני הקהילה משתלבים בתרבות המקומית. חלק מהם אף משלבים, מתוך עמדת כוח, את תרבות המקור בתרבות מקומית – כמו שירים מעורבים באמהרית ובעברית. עושה רושם כי בתחום התרבות נשמר התמהיל הראוי, שיש להבטיח את המשכיותו.
    יהודי אתיופיה הצטיינו בהתארגנות אזרחית ופוליטית עוד בהיותם בגולה. תור הזהב בפעילות הפוליטית שלהם היה כשיהודית המלכה עלתה לשלטון באתיופיה. בהגיעם לישראל, כשרשויות המדינה הפנו עורף, הקהילה נאלצה להתארגן ולפעול בצוותא.
    במשך השנים הפעילים הפוליטיים נותרו קבלני קולות למנהיגים מחוץ לקהילה, ופה ושם נכנסו לכנסת במשבצות השמורות לעולים חדשים. בצירוף מקרים נדיר בכנסת ה-19 מכהנים שני חברי כנסת מבני הקהילה.
    ישראלי אתיופי המבקש להצליח בפוליטיקה הלאומית, יהיה עליו לזהות חלל אידיאולוגי, אשר רבים מבני האומה ירצו במילויו. השאיפה להגיע לפוליטיקה הלאומית בקולות הקהילה נדונה לכישלון מראש, הן בשל הפילוג העמוק והן בגלל הנחיתות המספרית.

    המאבק הממושך והנחוש שניהלה הקהילה כדי שרשויות המדינה יכירו בזהותה הדתית ובזכויותיה החברתיות, נדמה כי חוללו שני הישגים חשובים. האחד, מסתמנת מהפכה בתודעה הישראלית, כי ישראלים יוצאי אתיופיה יודעים לעמוד על זכויותיהם.
    השני, הקהילה עצמה עברה מהפכה תודעתית, מקהילה שנותנת אמון כמעט עיוור ברשויות החוק, נעשתה הרבה יותר חושדת וחוקרת. המהפכה התודעתית הכפולה היא התקווה הגדולה לקבלה הדדית בין עדות ישראל לביתא ישראל.