בשם האב

מנהיגי הקהילה בעבר, בהווה ובעתיד

הוא  נדד ברגליו מכפר לכפר וסירב אפילו לרכוב על סוס. גם הכסף, שרבים מתפתים בו, לא הכשיל את ליבו 

 

"אבי קרא ליהודים המומרים: נבואות הנביאים מתגשמות, היהודים חוזרים לירושלים, חזרו מהר ליהדות"

קס מהרט סהלו למד מהנזירים היהודים באתיופיה לא רק הלכות דת, אלא גם צניעות וענווה * היום בישראל בתו גנט חוששת שמא תישכח מורשתו של אבי 

גנט מהרט שמה, והיא אחת מעשר הבנות ושני הבנים, שנולדו לאביה קס מהרט סהלו משתי נשותיו (הוא התחתן בשנית בעקבות פטירתה של אשתו הראשונה). אביה היה מנהיג רוחני גדול באזורים כמו אטייה, דנביה, אלפה וטקוסה, שהנהיג את קהילתו בצניעות ועבד את אלוהיו חרד וירא.

פעם ראתה גנט את אביה ממרר בבכי תמרורים ושאלה לפשר עצבותו: "מדוע אתה בוכה, אבי?", שאלה. האב השיב: "התברכתי בבנות, אך בנים בוגרים ממשיכי דרכי - אין לי".

חצי שנה לאחר שהגיע לארץ, במלאות לו 80 שנה, נאסף אל אבותיו ב-1991. הצער של אביה על כך שאין מי שימשיך את דרכו היה לשווא, הנה הבת מספרת את קורות אביה ואף קוראת לקהילה לשמר את פועלו וזכרו.

כבר בגיל צעיר מאוד אביו של מהרט סהלו חשף אותו לנעימותיה ונתיבותיה של האורית. עד מהרה מצא את עצמו מתאבק בעפר רגליהם ושואב חכמתם של הנזירים היהודים, הסמכויות הרוחניות הגבוהות והמקובלות ביותר להכשרת מנהיגים רוחניים בקרב הקהילה.

האב מהרט סהלו: השיב בתשובה מתנצרים

אצל הנזירים סהלו לא רק רכש ידע רחב שמאפשר לו לתת את כל שירותי הדת לקהילתו ולעבוד את אלוהיו, אלא הוא אימץ לו תכונות ייחודיות שלמד ממוריו המחנכים – צניעות וענווה.

הבת גנט יודעת לספר כי אביה התנזר ממותרות החיים. הוא העדיף לנדוד ברגליו מכפר לכפר כדי לתת שירותי דת לקהילתו, וסירב לרכוב על סוסים. אפילו הכסף, שרבים וטובים מתפתים בו, לא סימא את עיניו ולא הכשיל את ליבו של קס מהרט סהלו.

"אנשים שערכו אזכרה, ברית מילה או חתונה היו מציעים לאבי סכום כסף", מספרת הבת, "אבל הוא היה לוקח אגורות בודדות, והכי הרבה בר אחד. גם את הכסף המועט שאסף ואת כספי  הנדרים שאנשים נתנו לו, היה מפנה לתועלת הקהילה. בין היתר הוא קנה שעורה לחלת שבת, בדים לעטיפת ספר אורית או תשמישי דת אחרים".

עובדה זו מפתיעה במיוחד נוכח מצבה הכלכלי של משפחת סהלו. "היתה לנו חלקת אדמה, הנוצרים היו חורשים אותה, זורעים בה וקוצרים את יבולה, ונותנים לנו שליש מהתבואה", אומרת גנט.

כאיש דת ראוי לשמו, סהלו היה דואג בראש ובראשונה לאלמנות, עניים וחלשים בקהילתו. "אבי פנה לרשת אורט וביקש להגיש סיוע חומרי לעניים יהודים שלא מצליחים להתפרנס בעצמם ולמנהיגים רוחניים, שרוב זמנם מקדישים לשירות הקהילה. משפחות אחדות קיבלו שוורים, זרעי טף ודשנים. הקסים, ביניהם אבי, קיבלו משכורת חודשית מרשת אורט, הנעה בין 18 ל-40 בר", מפרטת גנט.

בעבור משפחות מסוימות התרומה הכספית היתה חיונית מאוד. "אשת קס אחד, שהייתה ענייה וקיבלה משכורת בזכות אבי, הודתה לו כך: 'מהרט, לא רק עד אשר תאכל בשיניים רעועות תאריך ימים, כי אם עד אשר תאכל בחיך".

גנט רואה באביה איש דת שנקט גישה מקלה. בעוד שמנהיגים רוחניים מובילים התנגדו לעלייתם של יהודים מומרים, קס סהלו עודד לקרבם ליהדות. "אבא היה אומר: 'כשיהודי ממיר דתו, זרוק עליו אבן. כשהוא מתקרב, קבל אותו בסבר פנים יפות", נזכרת גנט.

הבת גנט: קוראת להנציח את מורשתו וזכרו של אביה

"אבי הסתובב בין כפרים שבהם היו מרוכזים יהודים מומרים, וקרא להם: 'נבואות הנביאים מתגשמות, היהודים חוזרים לירושלים. חזרו מהר ליהדות, כדי שתזכו לשוב לירושלים'. הוא עזר להרבה יהודים מומרים לחזור לחיק היהדות, גייר אותם ונטל אחריות על היותם יהודים לכל דבר.

"במקומות מרוחקים שאליהם לא יכול היה אבי להגיע, הוא שלח שליחים וביקש מהם לבשר ליהודים מומרים לשוב ליהדות, כדי להכין עצמם לעלייה לירושלים. השליחים מילאו את הוראתו של אבי, מסרו בשורתו, אבל הם חטאו מהוראתו בכך שגבו סכום כסף מכל בית בעבור השירות". 

תהליך השבת היהודים המתנצרים המשיך גם במחנות ההמתנה לעלייה. "באדיס אבבה היה איש ושמו סולומן עזרה, יהודי אתיופי, שפעל כנראה מטעם הסוכנות היהודית. הוא היה אחראי  לקבוע את יהדותו של כל איש המבקש לעלות. אבי פנה אל עזרה ואמר לו: 'אלו ואלו הם יהודים לכל דבר, אני החזרתי אותם אל היהדות'. כדי להסיר ספק מלבו של עזרה, אבי שחט שני שוורים והורה ליהודים לאכול מהבשר". 
 

כשהבת מספרת על אביה, לפעמים היא מייחסת לו מעלות השמורות לנביאים או מלאכים. "אבי היה נביא. אם מחר מישהו עלול למות, וצריך לערוך טקס קבורה, הוא ידע מראש שעליו להישאר בבית. אכן, בבוקר היו מגיעים שני אנשים מכפרים רחוקים ומבשרים לו כי מישהו מת ועליו להגיע. כשאישה סבלה מצירי לידה קשים, משפחתה היתה באה לביתנו ומבקשת מאבא להתפלל למענה. התפילות שלו היו נענות, ונשים ילדו בשלום."

אולי בצדק ואולי שלא בצדק, גנט הבת מקשרת בין התאוננות אביה כי אין לו בנים בוגרים שיכולים להמשיך את דרכו, לבין היעדר הנצחת פועלו וזכרו של אביה בישראל. 

"פעם אמר לי אבא כי באיזשהו מקום באורית אלוהים מזהיר את היהודים, כי כשהם יגיעו לישראל הם עלולים לשכוח אותו. כך היום הקהילה שוכחת את מנהיגיה הרוחניים, שהקריבו את חייהם בשביל לשרת אותם בגולה האתיופית.
"במשפחה אין לנו אנשים בכירים שעובדים בעירייה או בנים ממשיכי דרך אבינו. אני שומעת קסים פחות מקובלים מאבי, שבזכות בניהם שמם מונצח, מוקם בית כנסת על שמם. אני רציתי לפחות שייכתב ספר תורה בשם אבי וייתרם לבית כנסת. אבל נאמר לי כי כתיבת ספר תורה עולה בין 200 ל-300 אלף שקל. אני לא יכולה לממן סכום כזה גדול". 

גנט מדירה שינה מעיניה מחשש כי פועלו וזכרו של אביה עלולים להישכח מלב אדם ומשכלו. לאמיתו של דבר, דאגה זו חייבת להיות דאגתה המשותפת של הקהילה. ככל שהימים נוקפים, הולכים ומתמעטים הקסים החשובים, ששמרו בשעות קשות בגולה על צביונה היהודי של קהילת ביתא ישראל.