ממה נובע חוסר האמון של יוצאי אתיופיה במשטרת
ישראל, איך הגענו למצב הזה, וכיצד אפשר לתקנו?
מאת גרמאו
מנגיסטו
בחברה דמוקרטית
המשטרה היא כוח האכיפה ששומר על הסדר הציבורי ועל שלמות גופם ורכושם של האזרחים.
בעיני רבים מיוצאי אתיופיה, במקום לספק תחושת מוגנות, המשטרה הפכה למקור איום.
משיחות עם
משפחות שילדיהן נעצרו על ידי המשטרה עולה כי תחושת איום זו חוצה קבוצות גיל,
ובעניין זה אין הבדל בין המבוגרים, שנתקלים פחות במשטרה, ובין הצעירים, אשר נתקלים
בה בתדירות גבוהה יותר.
הם לא רק מרגישים
שהמשטרה נטפלה אליהם, אלא חוששים שאם יתלוננו נגד השוטרים, המשטרה תרדוף אותם. חוסר
האמון במשטרה הוא לא רק נחלתם של אלה שהיתה להם היתקלות בלתי נעימה עם שוטרים, אלא
גם של אלה שמעולם לא נתקלו בה.
 |
| דיאלוג במקום כוח. תרשים: ויקיפדיה |
שני חוקרים
באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, פרופ' גיא בן פורת וד"ר פני יובל מהמחלקה למנהל
ומדיניות ציבורית, בדקו את מידת האמון של אזרחי ישראל במשטרה. הם השוו בין היתר בין
חרדים, ערבים, ישראלים יוצאי אתיופיה וכלל האזרחים. ממצאי המחקר מראים כי ישראלים יוצאי
אתיופיה מבטאים חוסר אמון במשטרה יותר מכל קבוצה נחקרת.
הם מאמינים
שהמשטרה נוהגת באזרחים בחוסר הגינות. שוטרים עוצרים אנשים בסביבתם ללא סיבה מוצדקת,
ואם יתלוננו במשטרה יקבלו יחס גרוע לעומת אזרחים אחרים.
לחוסר האמון
שבני הקהילה מפגינים כלפי המשטרה קדמו כמה אירועים מכוננים, ביניהם נזכיר שלושה מרכזיים:
האירוע הראשון
היה תגובתה של המשטרה בהפגנה שערכו בני הקהילה ב-1996 בירושלים, לאחר שנוכחו לדעת כי
בנק הדם השליך את תרומות הדם שלהם לפח האשפה. המשטרה, שעד אז ראתה בבני קהילה אנשים
תמימים, התארגנה בכוחות מעטים, והופתעה מעוצמת המחאה. תגובתה האלימה של המשטרה היתה
מכה שנייה, שהוכיחה לרבים כי הם צריכים להמשיך להיאבק, עד שיתקבלו כאזרחים מן השורה.
האירוע השני
היה הריגתו של טפרה בהטה ב-1999 בביתו בבאר שבע. ארבעה שוטרים ירו בו 22 כדורים, לטענתם,
לאחר שבהטה שלף אקדח. רבים בקהילה הזדעזעו מהריגתו, ובמיוחד מכמות הכדורים שנורו.
האירוע השלישי
הוא שימוש המשטרה בשוק חשמלי בביצוע מעצרו של יוסף סלמסה, צעיר בן-22 מבנימינה, ומותו
המסתורי ארבעה חודשים מאוחר יותר. בעקבות האירוע חוסר האמון התחלף בתחושת איום.
הימנעותם
של אישי ציבור מגינוי המשטרה וזיכוי בית המשפט לשוטרים המעורבים בהרג בני הקהילה, כמו
זיכוי ארבעת השוטרים שהרגו את בהטה, העצימו עוד יותר את תחושת האיום.
לא יתכן כי
אזרחים ישראלים יחושו מאוימים מהמשטרה ואישי ציבור ישתקו. הגיע הזמן לנהל דיאלוג בין
המשטרה לקהילה. בדיאלוג זה השוטרים צריכים
להפנים, כי צעירים שחומי עור המתקבצים בגנים
ציבוריים, הם לא בהכרח סוחרי סמים או מתכנני פריצה לבתים או בנקים. אולי הם מתכנסים
שם, כמו צעירים אחרים מבני גילם, כדי לחוגג יום הולדת לחבריהם או לציין מסיבת מחזור
כיתה י"ב?
באותה מידה,
הגיע הזמן שבני הקהילה ינהלו דיאלוג עם המשטרה ויפנימו כי המשטרה לא אמורה להיות גוף
מאיים ורודף, וייעודה להגן עליהם. אם בכל זאת הם חשים ששוטרים אחדים רודפים אחריהם
בלי סיבה, עליהם לזכור שלא מדובר במשטרה כולה, ועדיין הם יכולים להגיש תביעה נגד אותם
שוטרים ואולי לזכות במשפט הוגן.
צריך להשיב
את אמון הקהילה במשטרה ולהסיר מהלב את תחושת האיום. אחרי הכל, מדובר במשטרה שלנו, שבשורותיה
משרתים מיטב בנינו ובנותינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה