מרזחן, הבא נא לנו בקבוק יין אדום משובח וזוג ספלי אדירים בתוליים, שאיש
מעולם לא נגע בהם, שהלא אליהם נפשנו יוצאת. כך ביקשתי בשבתי במרקדה על
מושב מאריך רגל, סמוך למקום שבו מוזגים משקאות ממינים שונים.
ספלי יין במסבאה עוברים מיד ליד בין מסובים רבבה, וחלילה
חוזרים, העיר ידידי והרביץ פיהוק משתומם, ואני הרהרתי ביני לביני: איזה
תמים אני. אנשים חופשיים אנחנו, דלתנו פתוחה לרווחה לכל המבקש לבוא אליה,
וכל המזדמנים לוגמים יינות באותם גביעים, אולם בין משקה למשקה, ספלי היין
מחוטאים ומוגשים לאורחינו כחדשים, התערב המרזחן וליכסן אלי מבט מרצה.
מה אמר המרזחן - שמע ידידי, דלתנו פתוחה, ואנוכי קלטתי - דלתנו פרוצה להמון מזדמן. במרקדה המוסיקה פורצת בזעקה והאורות גלים גלים מזדלחים ברצפה. הבט, אמר חברי, ובעזרת אצבעו המזהירה מבטי נאחז בעשרות גברים מעוררי אימה; אלו מזעזעים במרץ מוטות של מכונות משחק, אלו מעלים מחירי ההימור, אלו שופכים כוסות יין הישר לקיבה, ואלו משחיזים מבטם ונועצים בחזיהן החשופים של עלמות נאות וענוגות.
פתע, המוסיקה הרועשת נחלשת, פסיעות בתבניות קצביות ואחידות נשמעות מעבר לחלונות המלבנים של המרקדה, עקב אחר עקב קול נקישות באות וקרבות. דלת המרקדה מתבקעת לאורכה ומולנו אישה מורמת בעקבי נעליים ארוכות ובעד זוג משקפיה האפורים עיניים חומות מתגלגלות והולמות בנו, ועשרות גברים חשופי חזה באים מכל פינה ומצטופפים סביבה; טבעת גברים ואשה מוכתרת. חיש קל, משום מקום, צץ איש זר, ותיכף ומיד מחליק עצמו בין מעגל הגברים ונעמד מול האשה. לכולנו נראה הזר זר לאשה, אבל הוא שולף מכיסו דף מוכתם ומקומט ושוטח אותו מול פרצופה. והיא ממלמלת: "כתובה".
עתה הנהנה האשה בראשה שוב ושוב. טבעת הנישואים שלה זהרה
ואורה נשפך על פני הזר. יתר הגברים היטשטשו, ובה בעת הצטלצל זוג עגילי
היהלום שלה בצדודיות פניה והתנדנד לצדדים. הזר, מעודד מהנהון הראש ומודאג
מנדנוד העגילים, בהה בנזר הבריאה, האשה, אך פתע יד מוצקה אחזה בעורפו
והעיפה אותו מחוץ למעגל הגברים. הוא נפל, התגלגל, התעשת וקם, ואט אט פוע אל
העמדה, שבה מוזגים משקאות חריפים, וישב והניף ידו החלשה בתנועה עצלה.
חיש מהר ניגש אליו המרזחן. הזר צועק: הבא לי יין ישן בגביע בתול, שאיש לו נגע בו מעולם. אדוני, אמר המרזחן, כל הגביעים כאן משומשים, לפחות פעם אחת כל הגברברים הרוקדים במרקדה לגמו יין בכל אחד מהם, ברם לאחר כל לגימה, הגביעים מחוטאים ומוגש בהם יין לאורחים, ולכן יסיר נא אדוני כל דאגה מלבו.
והנה בידיים רועדות, מסיר משקפיו הזר ומרכיב אותם שוב, ובעודו חוזה בגברים מתגוששים בגוב אריות, רחבת המרקדה, טבעת גברים מתהדקת סביב האשה, והזר מוזג את היין הישר לתוך קיבתו, קם מתנודד פוסע אט אט, ובה בעת תוחב מישהו לשונו לאפרכסת אוזנו של עמיתו ולוחש: שוב האיש הזר הזה בא אל חמדת כולנו, בוא נקדים תרופה למכה, טרם יפרוש כסת סבלים ויבקש פרוטה מאהבת נעורנו, נרחיקהו ממנה. ככלל, אמר זה המיודע, בנוכחות אשה נהג בסבר פנים יפות בכל עלובי עולם ואפילו באלה המחלצים ממך זעם וזעף, ולכן הבה נצרף הזר במעגל הריקודים והיה האיש הרגיש שגורלו שפר עליו ובא וקרב אל נזר הבריאה, ואהבה האשה רוחב לבנו, וביקשה ביוזמתה להרחיקו הימנה, ורק בנו התאהבה.
והנה חיש מהר, כאילו נתגבשה רוח מתפתלת סביב צירה בלוליינות, הזר נסתחרר בתוך מעגל הגברים, פעם מנופפים אותו מעל ראשם, פעם מסובבים אותו סביבם, ופעם פולטים אותו החוצה ותיכף ומיד שואבים אותו פנימה. כמעט כמעט הוא איבד נשימתו, והאשה צווחה: די, די, אקסים, הניחו לו.
הזר הישיר מבטו אל הקול המושיע וחזה בדמות מסתחררת מולו ושאל: מה זה אקסים? אקסים אלו הם גברים, שביקשו את ידי בימי נעורותי, ולבי סגר את דפנותיו לפניהם ועד היום הזה הם נושאים שרידי אהבה בלתי-ממומשים. מדוע תקראי להם אקסים, חזר הזר, והאשה השיבה: כי עד אשר מצאתי את בחיר לבי, אותך, שבעים ושתיים פעמים סימנתי אות אקס ביומן שלי. פתע לבשו פני הזר ארשת שמחה, ומוצף בתחושת גאווה פקד אקס אקס ונדמה היה לו כאילו כולם חתומים במצחם אותות תסכול ודחייה בתבנית איקס.
עוד הזר שוחה בתחושת אופוריה, האשה הפנתה ראשה אל עדת הגברים וצלמה אותם בקריצה אחת מותאמת. אקס אחר אקס באו וניגשו אל הזר ולחצו את ידיו, והזר נראה מתפתל מכאבים בתום ההיכרות. האשה והזר, בעל ואשה, משולבי ידיים פסעו אל פתח המרקדה, ובהגיעם לאסקופה ראה הזר עדת נשים מתגודדת, אחת אחת באה ורצה וחפצה להימרח לחזהו, אקסיות חושניות למהדרין.
הכתובה, אמרה האשה, תוחבת ידה בתוך כיס מכנסיו של בעלה. הכתובה חקוקה בלוחות לבי, הכתובה חרותה בדפנות לבך, אין צורך לשלוף אותה כל אימת שאקסים מוקסמים ואקסיות מכורסמות משרידי אהבה מכתרים אותנו ונמרחים לחזנו, אמר הבעל לאשתו. הפעם הזאת, בני הזוג התבוננו זה בזה, שילבו ידיים ושבו אל ביתם, ומחפשי שרידי אהבה התאדו משדה ראייתם כרוח רפאים.
מה אמר המרזחן - שמע ידידי, דלתנו פתוחה, ואנוכי קלטתי - דלתנו פרוצה להמון מזדמן. במרקדה המוסיקה פורצת בזעקה והאורות גלים גלים מזדלחים ברצפה. הבט, אמר חברי, ובעזרת אצבעו המזהירה מבטי נאחז בעשרות גברים מעוררי אימה; אלו מזעזעים במרץ מוטות של מכונות משחק, אלו מעלים מחירי ההימור, אלו שופכים כוסות יין הישר לקיבה, ואלו משחיזים מבטם ונועצים בחזיהן החשופים של עלמות נאות וענוגות.
פתע, המוסיקה הרועשת נחלשת, פסיעות בתבניות קצביות ואחידות נשמעות מעבר לחלונות המלבנים של המרקדה, עקב אחר עקב קול נקישות באות וקרבות. דלת המרקדה מתבקעת לאורכה ומולנו אישה מורמת בעקבי נעליים ארוכות ובעד זוג משקפיה האפורים עיניים חומות מתגלגלות והולמות בנו, ועשרות גברים חשופי חזה באים מכל פינה ומצטופפים סביבה; טבעת גברים ואשה מוכתרת. חיש קל, משום מקום, צץ איש זר, ותיכף ומיד מחליק עצמו בין מעגל הגברים ונעמד מול האשה. לכולנו נראה הזר זר לאשה, אבל הוא שולף מכיסו דף מוכתם ומקומט ושוטח אותו מול פרצופה. והיא ממלמלת: "כתובה".
חיש מהר ניגש אליו המרזחן. הזר צועק: הבא לי יין ישן בגביע בתול, שאיש לו נגע בו מעולם. אדוני, אמר המרזחן, כל הגביעים כאן משומשים, לפחות פעם אחת כל הגברברים הרוקדים במרקדה לגמו יין בכל אחד מהם, ברם לאחר כל לגימה, הגביעים מחוטאים ומוגש בהם יין לאורחים, ולכן יסיר נא אדוני כל דאגה מלבו.
והנה בידיים רועדות, מסיר משקפיו הזר ומרכיב אותם שוב, ובעודו חוזה בגברים מתגוששים בגוב אריות, רחבת המרקדה, טבעת גברים מתהדקת סביב האשה, והזר מוזג את היין הישר לתוך קיבתו, קם מתנודד פוסע אט אט, ובה בעת תוחב מישהו לשונו לאפרכסת אוזנו של עמיתו ולוחש: שוב האיש הזר הזה בא אל חמדת כולנו, בוא נקדים תרופה למכה, טרם יפרוש כסת סבלים ויבקש פרוטה מאהבת נעורנו, נרחיקהו ממנה. ככלל, אמר זה המיודע, בנוכחות אשה נהג בסבר פנים יפות בכל עלובי עולם ואפילו באלה המחלצים ממך זעם וזעף, ולכן הבה נצרף הזר במעגל הריקודים והיה האיש הרגיש שגורלו שפר עליו ובא וקרב אל נזר הבריאה, ואהבה האשה רוחב לבנו, וביקשה ביוזמתה להרחיקו הימנה, ורק בנו התאהבה.
והנה חיש מהר, כאילו נתגבשה רוח מתפתלת סביב צירה בלוליינות, הזר נסתחרר בתוך מעגל הגברים, פעם מנופפים אותו מעל ראשם, פעם מסובבים אותו סביבם, ופעם פולטים אותו החוצה ותיכף ומיד שואבים אותו פנימה. כמעט כמעט הוא איבד נשימתו, והאשה צווחה: די, די, אקסים, הניחו לו.
הזר הישיר מבטו אל הקול המושיע וחזה בדמות מסתחררת מולו ושאל: מה זה אקסים? אקסים אלו הם גברים, שביקשו את ידי בימי נעורותי, ולבי סגר את דפנותיו לפניהם ועד היום הזה הם נושאים שרידי אהבה בלתי-ממומשים. מדוע תקראי להם אקסים, חזר הזר, והאשה השיבה: כי עד אשר מצאתי את בחיר לבי, אותך, שבעים ושתיים פעמים סימנתי אות אקס ביומן שלי. פתע לבשו פני הזר ארשת שמחה, ומוצף בתחושת גאווה פקד אקס אקס ונדמה היה לו כאילו כולם חתומים במצחם אותות תסכול ודחייה בתבנית איקס.
עוד הזר שוחה בתחושת אופוריה, האשה הפנתה ראשה אל עדת הגברים וצלמה אותם בקריצה אחת מותאמת. אקס אחר אקס באו וניגשו אל הזר ולחצו את ידיו, והזר נראה מתפתל מכאבים בתום ההיכרות. האשה והזר, בעל ואשה, משולבי ידיים פסעו אל פתח המרקדה, ובהגיעם לאסקופה ראה הזר עדת נשים מתגודדת, אחת אחת באה ורצה וחפצה להימרח לחזהו, אקסיות חושניות למהדרין.
הכתובה, אמרה האשה, תוחבת ידה בתוך כיס מכנסיו של בעלה. הכתובה חקוקה בלוחות לבי, הכתובה חרותה בדפנות לבך, אין צורך לשלוף אותה כל אימת שאקסים מוקסמים ואקסיות מכורסמות משרידי אהבה מכתרים אותנו ונמרחים לחזנו, אמר הבעל לאשתו. הפעם הזאת, בני הזוג התבוננו זה בזה, שילבו ידיים ושבו אל ביתם, ומחפשי שרידי אהבה התאדו משדה ראייתם כרוח רפאים.
מזהה במרכז הסיפור. משבר שבסופו הבין הבעל את ערכו בפני אשתו, וכך השלימו.
השבמחקיפה מאוד.