חירות - מעיין מים הנובעת מנקב אדמה וזורמת בעורק החיים כולם

חירות היא מושג מופשט, המבקש להבין כהלכה את איכויותיה הנפלאות שומה עליו להגשים אותה, אם תרצו להעניק לה צורה ממשית ומוחשית. שכן יקל עלינו לראות בחירות מעיין שמיכה אלסטית מאוד ככל שמותחים אותה בכל צדדיה, היא מתרחבת באין כל מגבלה ומכסה אותנו ואת זולתנו בכנפותיה הנדיבות ומפיחות החיים. מנגד ככל שאדם מבקש לעצים את החירות שלו, מושך אותה אליו, החירות מתקבצת ומאבדת את האלסטיות שלה, והופכת לבלון שרוקנו מתוכו את האוויר. משמעות הדבר היא, ככל שאנו מושכים אלינו את שמיכת החירות, לא רק נוטלים מזולתנו את חירותו, אלא החירות הופכת בעבורנו כמו נחש פיתון החונק אותנו. כי החירות תמיד תמצא אצלנו אך ורק אם הימצאותה מובטחת אצל זולתנו.

אבל אנחנו נולדים, מתחנכים וגדלים בתוך מציאות חברתית המוכרת לנו את אחת ההונאות הגדולות ביותר: אדם בן חורין, מטיפים לנו סוכני החברות, הוא אדם המשיג בכוח הזרוע, בתחרות, ובדרך רמייה יתרון בכל דבר על חשבון זולתו. הונאת מקסום החירות על חשבון זולתנו מלווה אותנו מתקופת היניקה ועד ירידה אל הקבר. הבה נבחן שתי הנחות, הממחישות את ההונאה העצמית ההרסנית הזו. האחת, אם לתאומים המניקה עולליה, צופה בבנה האחד היונק בתיאבון בשדה האחד, מחזיק בשדה השני, ובבנה אחר ,התאום, מחפש שדיה ומנסה לינוק. היא שמה לב
כי הילד שניטלה ממנו הזכות לינוק מחלב אמו, פורץ בבכי, מניף את ידיו בצורה בלתי רצונית, ואצבעו דוקרת בעינו של אחיו. האח מפסיק לינוק, פורץ בבכי תמרורים ומבקש את נחמתה של אמו. האם מאבדת סבלנות, מושיבה את הילדים על המיטה ומותירה אותם לנפשם. אחים התאומים פורצים בבכי: האחד בוכה כי ביקש לינוק בשד אחד של אמו בד בבד להחזיק בשד אחר, אך אבד הכול ואף נדקר בעינו, וסובל מכאב תופת. אחר בוכה כי ניטלה ממנו כמתחילה הזכות לינוק מחלב אמו בגלל שתלטנות של אחיו התאום.

האם הגדלה בחברה התחרותית, הלוחמת והרכושנית, צופה בילדיה התאומים ואומדת את עתידם. בני, אתה שינקת בשדי האחד והחזקת באחר, תצליח, תהיה אדם גדול, מכובד. אתה, בני השני, שלא הצלחת לינוק משדי, אלא בכית ביאוש ודקרת בעינו של אחיך, לא תגיע רחוק, לא תצליח בחיים, עתידך יהיה קשה, תנסה לגנוב או להשיג דברים בדרכים אסורות, הרשויות ילכדו וישליכו אותך לכלא. לכן מוטב שאשקיע את מירב מאמצי וזמני בני הלוחם, התחרותי והשורד.

הדוגמה השנייה, אדם בא בימים, גופו מתחיל לנבול, רוחו נופלת, מוות נראה לו זוהר מחיים עצמם, לכן עושה את מפעמיו אל הרשויות המוכרות חלקות אדמה קבורה. בעודו מנהל משא ומתן על מחיר חלקת האדמה, שעליה תונח גופתו, איש אחר בא ומבקש לרכוש אותה החלקה. השנים מנהלים מאבק עיקש ביניהם, כל אחד מהם מציע מחיר מופקע בתקווה שמתחרהו לא יעמוד בו. פתאום, האיש המציע את המחיר הגבוהה ביותר חש חולשה, הוויכוחים גרמו לו לעליית לחץ דמו, לבו שנאלץ לפעול יותר ממה שהוא מסוגל חדל לפעום ונדם. האיש אחר שצפה בחברו, חש אשמה, נאכל בתוכו, ומקדים את יומו הגורלי ונאסף אל אבותיו.

שתי הדוגמאות, אחים תאומים - האחד יונק בשד אמו ומחזיק בשד אחר, אחר שנשללה זכותו לינוק מחלב אמו - ושני הזקנים המנהלים מלחמת חורמה ביניהם בשביל חלקת אדמה לקבורה, ממחישות את הכשל הקיומי של אדם. ככל שהפרט מבקש למקסם את הרווח האישי שלו ולהגדיל את חירותו, הוא מאבד דבר יקר יותר. לאמיתו של דבר, ככל שאדם מבקש למקסם את תועלתו החומרית או את חירותו על חשבון זולתו, הוא לא רק שולל מאדם אחר רווחה חומרית או חירות, אלא הוא ראשון לאבד אותם.

מכאן לרגל חג החירות נאחל לכולנו שתהיה לנו התובנה הנדרשת להשיג את איכויותיה הייחודיות של החירות. נבין כי חירות היא מעין מים, הנובעת מנקב אחד באדמה, זורמת ומתפשטת לכל עבר בנדיבות ומרווה את צימאונם של כל הצמחים והחיים כולם ומקיימת אותם.