יום שלישי, 23 במאי 2017

נספי מדבר האחרונים

הגם נהלך או נשב; הגם נחלום או נקיץ, זכור נזכור את בני עמנו אשר נספו במדבר שומם בבואם אל ארץ חפץ.
התאמין ידידי אם אספרה לך כי עת פסעו בארץ צייה שותפינו לגורל, עדה עדה מיישרת שורה, ריחפו מעל ראשיהם נשרים ואפפו אור חמה ברוגז פנים ובחימה, ואף שקדו בחקר מקור נקירתם, וטרטור טפר טריפתם. אלה נשרים, נשרים מנתרשלמה גרוניך ומקהלת שבא - המסע לארץ ישראלים, מנתרים סביב סביב סבים, ושוב ושוב שבים, מסלול חלום מאתרים ומכתרים; מכתרים ומאתרים. אלה נשרים רעבים, הם רבים, קרבים קרבים ואורבים. מפללים לנפול מקדימים, מבטחם תולים ביתומים נידחים, וחושקים ומחשקים בעולל טיפוחים.
אם שמוע תשמע, ידידי, על נשר אציל נפש אשר נשא עלם יפה תואר על כנפיו אל ראש ארמון מלכים מבוצר, אשר בתוכו שמורה בת מלך בכל משמר לבל תתבלבל בין זכר האדם ולבל תיבלל עמם, ונתן לה אותו לאישה, דע לך ידידי כי למטבע שני צדדים: והנה לך הצד הנסתר והבלתי-מסופר, עת נדדו אחינו אל החלום, נשרים נשתרכו אחריהם והסתודדו סביבם, וחישבו ליטול עולליהם ולשאתם אל אמירי אילנות, והיכן מקוננים קנים, והיכן מגדלים אפרוחיהם הם.
התאמד ידידי נכונה מה רבה הדאבה היא, ומה גדולה הדאגה היא אצל הורים המגדלים יוצאי חלציהם, אשר שומעים נשרים כנפים שמוטות נורים מהשמים, שמים מבט אימה אל עולליהם מחשבים מהלך ומאתרים פריצה בהגנה ובהשגחה. מה מעוררים רחמים וחמלה ילדים אשר נכרכים סביב קרסולי אביהם כקנוקנות הגפן ונצמדים לחזה אמהותיהם ככפות הדקל, הנלפתים סביב הגזע, בעוד אלה נושרים, ואלה אחיזה מחדשים ומחזקים.
הגם כמעט-כמעט הורים סומים, גרגרי חולות מדבר מלוחים דחוסים בין עפעפיהם ויצוקים בדמעות חרוכות וצחיחות, מקשיחים רפרוף רסיסים ומכשילים כושר צלול ראייה. קרני אור מנומרות בלבד מסתננות בעד אישוניהם, במבט קהה ומטושטש, והם בוהים בעולם לכיד ומלוכד, שאיבד את מאפייני חלקיו המרכיבים אותו, כאילו ילדיהם הם העולם, והעולם הוא ילדיהם, רואים אחדות אחת ומאוחדת.
אהה, הורים אומללים, פותחים וסוגרים פיהם כדג זה עתה משו אותו מן המים, ומשווע להרטיב גרונו בנוזלים משיבי חיים, פוצים פיהם ומחשבים לקרוא לילדיהם לעודדם ולחזקם. ברם מפיק קולם רפה, עמום למשמע הוא, לשונם תפוחה כלטאה שובקת חיים, מחמת צמאה ארוכה ומתמשכת לנוזלים, ואף מבוקעת לאורכה ומסודקת לרוחבה, והיא ממלאת את חלל פיהם, לא זעה ולא נעה.
מה גם סופות מקמרות חולות המדבר מסובבות סביב ציריהן, צווחות בחצוצרות צווחניות ורצחניות לתוך אפרכסות אוזניים רגישות, ומאיימות לנשלן ולהחרישן. לא קולות קרובים ולא קולות רחוקים קולטות אוזני האדם. והנה, אם כשלת לשמוע קול בתה האהובה; והנה בת כושלת לקלוט צליל אמה המרגיע והמפייס אף בת צמודה לאמה, ואם צמודה לבתה תמצאנה בימים הטובים ואף בימים נוראים תשאפנה זו אל זו.
ומה ייאמר ומה יוגד על חולות המדבר הנודדים האלה, אשר בנדידתם נשאו על חטוטרותיהם מיטלטלים ומערבלים רבים רבים מבשרינו, מעלים ומורידים, מורידים ומעלים. נחשול חול מקבץ נפשות חולמות, מערבל בנחשול חול מתקמר, זה בולע זה, זה בולע זה. גבנות החול מתנדפות ומתיישרות, גבנות חול נוצרות ומתגבשות ושוב גבנות חול מתיישרות ומשתטחות. דממה שוררת, רוח חרישית מרחרחת וגרגרי חול משיאה באוויר. שקט שוקט המדבר, מדבר שקט שוקט, ורק שקט קורא במדבר. אין זעקת ילד, אין זעקת אם, ואין קול אלוהים נשמע. חולות המדבר נרדמים שלווים, בחובם חולמים גדולים וחלומות גדולים צופנים, ואנחנו הנותרים, זוכרים את נספי מדבר האחרונים.

יום שני, 15 במאי 2017

אקסים ואיקסים

מרזחן, הבא נא לנו בקבוק יין אדום משובח וזוג ספלי אדירים בתוליים, שאיש מעולם לא נגע בהם, שהלא אליהם נפשנו יוצאת. כך ביקשתי בשבתי במרקדה על מושב מאריך רגל, סמוך למקום שבו מוזגים משקאות ממינים שונים.

ספלי יין במסבאה עוברים מיד ליד בין מסובים רבבה, וחלילה חוזרים, העיר ידידי והרביץ פיהוק משתומם, ואני הרהרתי ביני לביני: איזה תמים אני. אנשים חופשיים אנחנו, דלתנו פתוחה לרווחה לכל המבקש לבוא אליה, וכל המזדמנים לוגמים יינות באותם גביעים, אולם בין משקה למשקה, ספלי היין מחוטאים ומוגשים לאורחינו כחדשים, התערב המרזחן וליכסן אלי מבט מרצה.

מה אמר המרזחן - שמע ידידי, דלתנו פתוחה, ואנוכי קלטתי - דלתנו פרוצה להמון מזדמן. במרקדה המוסיקה פורצת בזעקה והאורות גלים גלים מזדלחים ברצפה. הבט, אמר חברי, ובעזרת אצבעו המזהירה מבטי נאחז בעשרות גברים מעוררי אימה; אלו מזעזעים במרץ מוטות של מכונות משחק, אלו מעלים מחירי ההימור, אלו שופכים כוסות יין הישר לקיבה, ואלו משחיזים מבטם ונועצים בחזיהן החשופים של עלמות נאות וענוגות.
פתע, המוסיקה הרועשת נחלשת, פסיעות בתבניות קצביות ואחידות נשמעות מעבר לחלונות המלבנים של המרקדה, עקב אחר עקב קול נקישות באות וקרבות. דלת המרקדה מתבקעת לאורכה ומולנו אישה מורמת בעקבי נעליים ארוכות ובעד זוג משקפיה האפורים עיניים חומות מתגלגלות והולמות בנו, ועשרות גברים חשופי חזה באים מכל פינה ומצטופפים סביבה; טבעת גברים ואשה מוכתרת. חיש קל, משום מקום, צץ איש זר, ותיכף ומיד מחליק עצמו בין מעגל הגברים ונעמד מול האשה. לכולנו נראה הזר זר לאשה, אבל הוא שולף מכיסו דף מוכתם ומקומט ושוטח אותו מול פרצופה. והיא ממלמלת: "כתובה".

עתה הנהנה האשה בראשה שוב ושוב. טבעת הנישואים שלה זהרה ואורה נשפך על פני הזר. יתר הגברים היטשטשו, ובה בעת הצטלצל זוג עגילי היהלום שלה בצדודיות פניה והתנדנד לצדדים. הזר, מעודד מהנהון הראש ומודאג מנדנוד העגילים, בהה בנזר הבריאה, האשה, אך פתע יד מוצקה אחזה בעורפו והעיפה אותו מחוץ למעגל הגברים. הוא נפל, התגלגל, התעשת וקם, ואט אט פוע אל העמדה, שבה מוזגים משקאות חריפים, וישב והניף ידו החלשה בתנועה עצלה.

חיש מהר ניגש אליו המרזחן. הזר צועק: הבא לי יין ישן בגביע בתול, שאיש לו נגע בו מעולם. אדוני, אמר המרזחן, כל הגביעים כאן משומשים, לפחות פעם אחת כל הגברברים הרוקדים במרקדה לגמו יין בכל אחד מהם, ברם לאחר כל לגימה, הגביעים מחוטאים ומוגש בהם יין לאורחים, ולכן יסיר נא אדוני כל דאגה מלבו.
והנה בידיים רועדות, מסיר משקפיו הזר ומרכיב אותם שוב, ובעודו חוזה בגברים מתגוששים בגוב אריות, רחבת המרקדה, טבעת גברים מתהדקת סביב האשה, והזר מוזג את היין הישר לתוך קיבתו, קם מתנודד פוסע אט אט, ובה בעת תוחב מישהו לשונו לאפרכסת אוזנו של עמיתו ולוחש: שוב האיש הזר הזה בא אל חמדת כולנו, בוא נקדים תרופה למכה, טרם יפרוש כסת סבלים ויבקש פרוטה מאהבת נעורנו, נרחיקהו ממנה. ככלל, אמר זה המיודע, בנוכחות אשה נהג בסבר פנים יפות בכל עלובי עולם ואפילו באלה המחלצים ממך זעם וזעף, ולכן הבה נצרף הזר במעגל הריקודים והיה האיש הרגיש שגורלו שפר עליו ובא וקרב אל נזר הבריאה, ואהבה האשה רוחב לבנו, וביקשה ביוזמתה להרחיקו הימנה, ורק בנו התאהבה.

והנה חיש מהר, כאילו נתגבשה רוח מתפתלת סביב צירה בלוליינות, הזר נסתחרר בתוך מעגל הגברים, פעם מנופפים אותו מעל ראשם, פעם מסובבים אותו סביבם, ופעם פולטים אותו החוצה ותיכף ומיד שואבים אותו פנימה. כמעט כמעט הוא איבד נשימתו, והאשה צווחה: די, די, אקסים, הניחו לו.

הזר הישיר מבטו אל הקול המושיע וחזה בדמות מסתחררת מולו ושאל: מה זה אקסים? אקסים אלו הם גברים, שביקשו את ידי בימי נעורותי, ולבי סגר את דפנותיו לפניהם ועד היום הזה הם נושאים שרידי אהבה בלתי-ממומשים. מדוע תקראי להם אקסים, חזר הזר, והאשה השיבה: כי עד אשר מצאתי את בחיר לבי, אותך, שבעים ושתיים פעמים סימנתי אות אקס ביומן שלי. פתע לבשו פני הזר ארשת שמחה, ומוצף בתחושת גאווה פקד אקס אקס ונדמה היה לו כאילו כולם חתומים במצחם אותות תסכול ודחייה בתבנית איקס.

עוד הזר שוחה בתחושת אופוריה, האשה הפנתה ראשה אל עדת הגברים וצלמה אותם בקריצה אחת מותאמת. אקס אחר אקס באו וניגשו אל הזר ולחצו את ידיו, והזר נראה מתפתל מכאבים בתום ההיכרות. האשה והזר, בעל ואשה, משולבי ידיים פסעו אל פתח המרקדה, ובהגיעם לאסקופה ראה הזר עדת נשים מתגודדת, אחת אחת באה ורצה וחפצה להימרח לחזהו, אקסיות חושניות למהדרין.


הכתובה, אמרה האשה, תוחבת ידה בתוך כיס מכנסיו של בעלה. הכתובה חקוקה בלוחות לבי, הכתובה חרותה בדפנות לבך, אין צורך לשלוף אותה כל אימת שאקסים מוקסמים ואקסיות מכורסמות משרידי אהבה מכתרים אותנו ונמרחים לחזנו, אמר הבעל לאשתו. הפעם הזאת, בני הזוג התבוננו זה בזה, שילבו ידיים ושבו אל ביתם, ומחפשי שרידי אהבה התאדו משדה ראייתם כרוח רפאים.

השפעותיו המאוחרות של הקולוניאליזם האיטלקי באתיופיה

  מאמר שלישי בסדרה ( מאמר ראשון ; מאמר שני ) האתיופים החל ממנהיג  רם המעלה וכלה באזרח הפשוט ביותר, יודעים לספר כי אתיופיה היא המדינה העצמא...