הפליאה מהצלחה של בני הקהילה מקורה בבורות

בכל פעם בית ישראלית או בית ישראלי רושמים הצלחה בתחום מקצוע כלשהו, כולם יוצאים מכליהם. התקשורת מבשרת את נס הצלחה באופוריה, אנשי מקצוע מקהילה ומחוצה לה צוהלים וחוגגים. הצלחה של בני הקהילה במקצועות בהם יתר הקבוצות מצליחים תדיר, היא אירוע נדיר, היסטורית, מעוררת פליאה והתפעמות.

    בנסותנו לפענח את חידת הפליאה אנחנו נדרשים להתחקות אחר תפיסתה של החברה הישראלית כלפי קהילת בית ישראל. מקורה של הפליאה הוא בתפיסת עולם נפסדת ומזיקה על הקהילה. רבים חושבים שאנחנו באים מג'ונגל, יצאנו זה עתה מתוך מערה, לכן כל הישג שלנו מעורר פליאה. איך בדיוק איש יורד עצים, יוצאי מערה זה, הצליח לעשות שאנשים נבונים כמונו עושים, שואל עיתונאי המבקש לסקר ידיעה על הצלחה או איש פונקציונלי אחר המתפאר במדיניות הקליטה המוצלחת? רבים בחברה ישראלית הם בורים בכל הקשור לתרבות שממנה הקהילה בה.. אתיופיה היא אחת החברות האנושיות העתיקות, שנכסיה תרבותיים כמעט בכל התחומים מגרים את סקרנותם של חוקרים בעולם עד עצם היום הזה. אנחנו באים מחברה מתורבתת, עתיקה, המנוהלת על ידי מלכים וקיסרים. חברה שבה היו שופטים, מהנדסים, רופאים, טייסים. גם לקהילת בית ישראל הייתה תרבות עשירה, אפילו שושלת שלטונית ארוכת שנים, שניהלה ארגון חברתי מתוחכם.

    הואיל ורבים בורים מעושרה התרבותית של אתיופיה ושל יהדות אתיופיה,  ההצלחה של בני הקהילה היא חריגה, אינה נורמלית. הדרך המובילה אל הצלחה עדיין חסומה בפני בית ישראלים, ההצלחה מתאפשרת בדרך עקיפה, דלת אחורית או דרך העדפה מתקנת שכל הקודם זוכה בה. הדרכים הבלתי שגרתיות הן המאפשרות להתגבר על הבורות.הבורות היא המגבילה את הצלחתם של רבים מבני הקהילה במקצועות שונים, ושומרת את ההצלחה החריגה, היסטורית, ללעג קולקטיבית של החברה הישראלית. 

   אפילו כדי לעבור באותה דרך עקיפה אל ההצלחה, אדם בית ישראלי נדרש לחצות את גבולות החברתיים של קהילתו, להשיל מעליו את מאפנייו, ללבוש מאפיינים אחרים. שכן אם נשאל  לזהותם של המצליחים בקהילה, רובם המכריע הם צעירים שמנסיבות חייהם אומצו במשפחה ישראלית, או כרתו ברית נישואין עם בן או בת זוג מחוץ לקהילתם. אנשים אלה, שחצו את גבולות החברתיים של קהילתם, הפכו חלק מאתנו של הקולקטיב הישראלי או המשפחה החדשה. לכן לא רק התמעט המבט המנמיך כלפיהם, אלא הופעל מאמץ שיווקי אגרסיבי לסייע להם לממש את כישוריהם ולהצליח בחיים. 

    יובהר כי בני הקהילה ברובם המכריע מעודדים חציית גבולות בכל תצורתה, אין איש הדוגל בבדלנות, אנחנו ישראלים, בנו להיות בישראל הם אומרים תדיר. נישואים מכל עדות ישראל מתקבלים בברכה וזוכים לתמיכה גורפת.  אבל יש כאן נקודה חשובה שיש לתת עליה את הדעת, כל המתפארים בהצלחתה של הקהילה, מתפארים מהצלחה של עצמם או הצלחה של יחידים שחצו את גבולות קהילתם. היחידים המצליחים האלה ברוב המקרים מנותקים גיאוגרפית, תרבותית ואפילו רגישית מקהילתם. ברוב המקרים הצלחתם נקנית מיציאה מודעת או מאולצת מקהלתם ומערכיה. ויש ביניהם הרואים את חציית הגבולות החברתיים של קהילתם, הצלחה אדירה שיש לקדשה. 

    ההצלחה החריגה, המושגת ביציאה מהקהילה ומערכיה עשויה לתרום לתפיסת דימוי חיובית של צעירי הקהילה, ביכולתם להצליח כמו אחיהם ואחיותיהם המוצלחים. אולם הצלחה אמתית בקהילה תרם הושגה, הדרך אל הצלחה מחייבת ברוב המקרים חציית גבולות חברתיים או מתן תמריץ כלכלי לאדוני הארץ, המחליטים מי יצליח ומי יכשל.

    לכן הצלחה אמתית עדיין אינה נראית באופק. היא רחוקה לא משום נעדרי כישורים אנחנו, לא משום שלא הייתה לנו מסורת והרגלים במילוי תפקידים המוצעים, כי אם משום שהתפיסה המנמיכה כלפינו נועלת את שערי ההצלחה. לפיכך אם רוצים להפיק תועלת מכוח אדם משכיל  של בני הקהילה, החברה הישראלית חייבת להיגמל מבורות שלה, להכיר ביכולת של חברי בית ישראל למלא כל תפקיד. ביום שהחברה הישראלית תיגמל מבורותה, היא תפסיק להתפלא מהצלחתנו, ביום שהצלחה שלנו תפסיק להיות מושא פליאה, הצלחתנו תהפוך מחריגה  לנורמלית, אז ורק אז תהיה הצלחה אמתית.