לפתוח חלון להכרה הדדית

תלמידי אורט קרית מוצקין

העצמי והזולת הם הגרעינים הראשונים אשר מהם נובט האדם השלם בגופו ובנפשו. אולם העצמי והזולת מוצבים במשקולות בלתי-מאוזנים בחשבון האישי של רוב האנשים. העצמי או אני מקבלים משקל כבד שבעתיים מאשר האחר או הזולת. ההטיה המכוונת במשקולת 
 
 העצמי-זולת, יוצרת זעזועים תמידיים הן בחייו של הזולת והן בחיי העצמי.  בדומה, שקילה מדודה ושוויונית של כל הדברים החשובים לזולת ולעצמנו במאזן החיים, יוצרת הרמוניה, הבנה ודו-קיום בין בני האדם. 

מכל הדברים כולם, סיפור דברי ימיהן של קבוצות שונות, מורשתן, תרבות וכל מהמאפיינים שלהן באמצעי ביטוי תרבותיים שונים, הוא הסובל בהטיה מכוונת. הקבוצות הדומיננטיות בחברה מספרות את סיפוריהן בהאדרה ובהעמקה יתרה בפני דור ההמשך. בדרך זו מחזקות הן את שליטתן בחברה והן את דימוייהן בעיני הדורות הבאים. בה בעת, קבוצות השולטות, ממעיטות בערך סיפוריהן או מספרות בצורה משובשת ומקוטעת את סיפוריהן של קבוצות האחרות, קבוצות מודרות כוח.  

ייעודה של אסטרטגיה זו, לספר את עצמי באדרה ובהעמקה, לספר את האחר בהמעטה והעכרה,  היא למחוק או לשבש את זהותו של כל לא אני, ולהעצים את הזהות של העצמי והדומים לי. ייעודה הסופי של אסטרטגיה זו, היא לגרום לזולת לתעב את עצמו ולנתק כל רגש נפשי ותודעתי לכל המאפיינים הייחודים שלו. 

המלכה יהודית: שלטה 40 שנה באתיופיה

אסטרטגיית ההשכחה, שיבוש זהות של זולת והשבחה והאדרה של עצמי, יש לה תוצאות משל עצמה, המנוגד בתכלית מתכניות של הכוחות השולטים בחברה. חברי הקבוצה השלטת מפתחים תחושת עליונות תמידית כלפי הזולת, נועלים את הדלת בפני מנושלי הזהות להתקבל כאחד מהם. בתורם, כל מי שזהותם נמחקה, חוזרים לאתרים שבהם זהותם הושלכה ומלקטים אותם מחדש ביראת קודש, מהפירורים האבודים הם בונים את עצמם ואת זהותם.

בלבוש ישן-חדש, בכוחות טעונים, המוחלשים בחברה עשויים לקום ביום מן הימים מאפר, לבנות את בניינם בפסגת האולימפוס ומשם להגדיר מחדש לא רק את זהותם, אלא גם את זהותם של זולתם. אבל אין שום ערובה שקבוצה החדשה תהיה טובה יותר מקדמותה בהשמת הערכים של העצמי והאחר באופן שוויוני במאזן החיים. מלבד יחידי סגולה, ברוב המקרים, קבוצות מדוכאות טעונות טינה ואנרגיות שליליות, מדכאות את הקבוצה השלטת שהפכה בינתיים לקבוצה נטולת כוח, ומרוממות  את עצמן ואת כל מה שמייצג אותן.

מכשל קיומי אנושי תמידי זה נוכל לצאת אך ורק אם נצליח לפקח שאורך אפינו אינו עולה, ולו בסנטימטר אחד, מאורך אפו של זולתנו. עלינו לפתח יכולת, שכמעט נדמת מעל יכולת אנושית, לשים את כל מה שחשוב לנו ואת כל מה שחשוב לזולת באותה משקולת באופן שוויוני או באותה דרגת החשיבות. כמובן, פיתוח יכולת להקנות ערך שווה לעצמי ולזולת, לאינטרסים שלי ושל זולתי, אפשרית, לפחות בשלב הראשון, בין בני-לאום אחד, שיש ביניהם אינטרסים, זהויות, היסטוריה, שפה, תרבות ורגש לאומי משותף. אולם כלל שאדם יפתח את הזולתנית החשובה הזו, יכול גם למצוא כוח לשים במשקולת הקיום האנושי במעגלים רחבים של לאומים וקבוצות אתניות שונות. 

החברה הישראלית שנהגה לראות בזוג משקפיים שלה בלבד על הקיום היהודי – משקפיים מערביות, בשנים האחרונות מנסה להשקיף במשקפים נוספות על החלק הבלתי-נראה של העולם של הציבור היהודי. ככל שהחברה הישראלית תפתח חלון, עוד חלון ועוד חלון בבניין הלאומי שלה, תוכל לראות את כל הצבעים, הפסיפס החברתי, התרבותי, והאנושי המרכיב את זהותה הלאומית, אשר שללה מעצמה בעצמה במשך דורות רבים. 

הרצאה בפני תלמידי בית ספר בן גוריון, פתח תקווה

בשנה נסית זו, ילדי ישראל רבים נחשפו ונחשפים, אמנם בזעיר אנפין, לסיפורה של יהדות אתיופיה.. הסיפור "חלום בדמי כבוד" שנלמד במערכת החינוך הישראלית, פותח חלון חדש לתלמידי ישראל, בית ישראלים והישראלים אחרים מרכיבים משקפיים נוספות ורואים על עצמם ועל זולתם. המבט ההדדי, הוא שעתיד ליצור דור המשך המקבלת את עצמו ואת זולתו, הרוכש כבוד לעצמו ולזולתו, מגלה סבלנות כלפי האחר והשונה.