הלוחמים השקופים

לעתים קרובות שומעים על חיילים ממוצא אתיופי שמשתמטים, עורקים או נכלאים * אבל מי מדבר על החיילים הרבים והטובים, שנלחמים לצד חבריהם ומסכנים את חייהם בהגנת המולדת?

רואים אותם בשירות הסדיר ובמילואים,  כמעט בכל יחידות הצבא, מעל ומעבר לשיעורם היחסי באוכלוסייה. כתף אל כתף עם עמיתיהם, ניצבים למבצעים תכופים ולמלחמות ישראל, נלחמים בעוז וגבורה עד הכרעת אויבי מדינתם. הם לא מהססים לחרף את חייהם למען הגנת העם והמדינה.

צילום: אביגיל עמי. ידיעות אחרונות
ראה גם באתר: אוטופיה שלי - חברה, תרבות ופנאי

חוסר ההלימה הזה הופך לצורם עוד יותר נוכח  היסודות המוצקים  שעליהם גדל ומתחנך הנוער הישראלי-אתיופי. היסוד הראשון הוא שנוער זה צומח בבית ציונימאוד, שאהבת הארץ והעם היהודי היא לחם חוקו.

    הוריו מתפללים לשלום המדינה יום וליל, ומצווים עליו חדשות לבקרים להגן על המדינה בפני כל מחרחרי רעתה ולשמור עליה מכל משמר. הנוער ישראלי-אתיופי אינו שונה מאותם עלמים המתחנכים בתנועת הצופים, שערכים הציוניים מושרשים ומוטמעים בהם.

    היסוד השני, הנוער הישראלי-אתיופי גדל לרוב בבית שופע חיבת הארץ העם, אך דל ממותרות חומריות. בשל כך הוא מוצא פחות זמן לשבת שעות ממושכות כדי להרהר על אופנות חשיבה פילוסופיות, כמו הסרבנות המצפונית. הוא אחרון מבין אלה  הזורעים במוחם מחשבות, המשמשות להם אמתלה  לפטור את עצמם מן המאבקים המזוינים עם אויבי ישראל.
    אולם, בהזדמנויות שונות - בימי העיון ובעיתונות, מחציתם, קרוב ל-50%, מופיעים כמקרים סוציאליים, עריקים, משתמטים או כלואים; מחציתם, אלה התורמים, נותרים שקופים.
    רק אדם המשרת בשירות הסדיר או במילואים, עשוי להיתקל בחוסר ההלימה המוחלט בין הנתונים המנופחים המתפרסמים, מטעם הצבא או גופים אחרים, על חיילים ישראלים יוצאי אתיופיה הכלואים, ובין נוכחותם הבולטת ביחידותיו השונות של צה"ל.
    היסוד השלישי: הנוער העולה והצבר, הגדל בישראל, אף ישמע מפי הוריו סיפורים נפלאים על מולדת הישנה אתיופיה. הוא אינו לוקח במערך שיקוליו את האופציה לשוב למולדת הישנה, אולי מלבד ביקור שורשים.  הוא מחזיק דרכון ישראל מאובק אחד ויחיד, כורת ברית אמונים בל-תותר עם עמו, יושב בארץ אבות אבותיו.
   היסוד הרביעי: לרשותו של נוער זה לא עומדות הזדמנויות תעסוקה משפחתיות, שנפתחות לפניו בתום לימודיו התיכונים.  משמע, מלבד המניעים הציונים הטבועים בו, להגן על המדינה והעם, הוא רואה בשירות צבאי כרטיס כניסה לחיים אזרחיים וקבלתו בחברה.
    בשעה שחיילים נופלים בהגנת המדינה והעם, ראוי לכפר על הדימוי השלילי שהודבק לחיילים ישראלים יוצאי אתיופיה. נוצר עיוות משווע, כי כמעט כל פרסום אודותיהם מצביע על נפקדותם, עריקותם או כליאתם במהלך שירותם הצבאי.
    מבלי להיכנס לטענה שאולי הצבא מפעיל יד קלה בכליאתם, שומה על צה"ל לתקן את המעוות.  לאמיתו של דבר, ישראלים יוצאי אתיופיה מתגייסים בשיעור ניכר, העולה מכל סקטור אחר בחברה, וגם אם חלקם נכלאים, עדיין הם נוכחים בשורות הצבא מעל ומעבר לשיעורם היחסי באוכלוסייה. 
    אפילו אם צה"ל אינו רואה, כמו גופים ממשלתיים ובלתי-ממשלתיים אחדים, בישראלים יוצאי אתיופיה פרה חולבת לגיוס משאבים, הרעשה גוברת על נפקדותם, עריקותם וכליאתם, עושה עוול לחיילים יוצאי אתיופיה רבים, השוקדים בהגנת המדינה והאומה יום וליל.
    שיקום הדימוי של חיילים ישראלים-אתיופים, תוך קידומם בדרגות ותפקידים,  לא רק יעשה צדק עם אותם חיילים  המגינים על העם בחירוף נפש,  אלא גם יזניק לשחקים את המוטיבציה בקרב הדור הבא וידרבן אותו לעשות שירות משמעותי עוד יותר.