כמעט כל חברה, מקטנה עד גדולה בשיעור חבריה, מכילה קבוצת איכות, המתקראת "אינטלקטואלים".
בדרך כלל האינטלקטואלים מהווים עמוד שדרה בעבור חברתם, שומרים אותה איתנה ויציבה, תוך שהם מספקים לה ניתוחים, פרשנויות לערכים החשובים המסדירים את חייה. מתוך הכרה באופיים ובהונם הסימבולי, החברה מצידה רואה באינטלקטואלים מצפן ערכי, מתווי אורחות חיים ומנחילי מוסר ואתיקה.
תפקידם של האינטלקטואלים מקבל חשיבות ממעלה ראשונה בימים שבהם החברה עוברת שינויים בעקבות הגירה, מהפכות, מלחמות או כל שינוי עמוק אחר. בזמנים אלה האינטלקטואלים ממלאים תפקיד של רב-חובל, מנווטים בלב ים סוער ומובילים את חברתם אל חוף המבטחים.
הכוהנים המסורתיים, החלופה המקבילה לאינטלקטואלים תוצרי אקדמיה, שהנהיגו את יהדות אתיופיה במשך דורות, הולכים ומאבדים את השפעתם בקהילה ומעמדם מתרופף. חוסר התארגנותם וסירוב הממסד הרבני להכיר בסמכותם, קידמו את כרסום התקבלותם בתוך הקהילה.
היות שכל אימת שנופלים הגדולים קמים הטוענים לגדולה, היה אפשר לצפות כי השחיקה במעמד הכוהנים תעודד את לידתם של אינטלקטואלים צעירים, שעוסקים בפעילות שכלית ורוחנית.
אולם נדמה שהם עדיין נמצאים בציר לידה איטי, כרוך בכאב קשה ומייגע, ואינם מגיחים מדופן האוניברסיטה ומפיצים את אורם אל חיי קהילתם. אפילו ההנחה כי הם נמצאים בתהליך לידה, יסודה בהשערה בלתי-מדוייקת: גם אלה שנולדו וחיים בתוך הקהילה, נותרו עמומים. או בלשון הפתגם האתיופי: הם בבחינת "אור בתוך כד".
כתוצאה מהתרופפות מעמד הכוהנים והיעדרותם של אינטלקטואלים, חייהם של ישראלים יוצאי אתיופיה רבים מלווים בלבול ומבוכה רבה. הדור הצעיר ספג בהתלהבות את הערכים המערביים, ובה בעת ניתק עצמו מדרך הוריו. פעמים רבות דומה הוא לענף המתנוסס מעל גזע העץ, דרך הוריו, שלא מכיר ביסודות שעליו היה אמור להיבנות.
נוכח הבלבול והמבוכה המלווים את תהליך הקליטה של הקהילה בחברה הישראלית, מורגשת שתיקת המשכילים. היכן משכילי הקהילה? מדוע מתכנסים בתוך ארבעה אמות כותלי ביתם, ואינם יוצאים אל קהלם, מנתחים ומפרשים את המציאות המבלבלת הזו, שבתוכה תועים צעירים וצעירות רבים?
נוכח בורות ואי ידיעה בכל הנוגע לדברי ימיה של יהדות אתיופיה, מדוע שותקים המשכילים? מדוע אינם יוצאים להנחיל בתודעת דור הצעירים את מורשתם המפוארת, ערכי המוסר המועדפים, שיש להם זכות קיום בחברה הישראלית?
נוכח תופעת ההפקרות והשוטטות ההולכת ופושה בקרב הדור הצעיר, מדוע שותקים משכילי הקהילה? מדוע הם לא מפרשים את המגמות הבלתי רצויות בקהילה, ומציעים תיקון ערכי והתנהגותי?
צעירים רבים נאבקים ליצור חברה שוויונית יותר ויוצאים למחות. אולם עקב המשאב האנושי והאינטלקטואלי הדל שלהם, הם מתקשים לנסח אסטרטגיות פעולה, להגות רעיונות ואף להציב דרישות.
מדוע בעלי ההשלה, שיש להם את ההבנה העמוקה על יחסי הכוחות בחברה, אבות הרעיון וההגות, ממשיכים לשתוק וממשיכים לראות את הנערים והנערות נלחמים, בדרך כושלת, לשפר את פני החברה ואת ערכיה?
הכוהנים, שהנהיגו את חייה בכל התחומים, ממלאים כיום תפקיד רוחני סימבולי בלבד. הגיע הזמן שהמשכילים בקהילה יתעוררו וימלאו את התפקידים המצופים מהם: ניתוח ופרשנות הערכים הדומיננטיים בחברה בכלל ובקהילה בפרט, שימור ושינוי ערכים לאור המפגש הבין-תרבותי, הכוונה והובלה של הדור הצעיר.
